💧צמחים למי ששוכח להשקות

Kroenleinia grusonii (Echinocactus grusonii)

הקקטוס הכדורי המוכר בישראל בשם "כרית חמותו": גוף ירוק עם צלעות בולטות וסדורות, ועליהן שורות של קוצים זהובים-צהובים שנותנים לו את המראה המוזהב. הוא מגיע משטח מצומצם במרכז מקסיקו ומוגדר שם כמין בסכנת הכחדה (Endangered ברשימה האדומה של IUCN) — בעיקר בעקבות הצפת בתי גידול בבניית סכר זימאפאן ואיסוף פראי של צמחי בר — ובו בזמן הוא אחד הקקטוסים המרובים ביותר בעולם בתרבות, כך שהצמח שנמכר במשתלה הוא צמח מרובה ולא צמח שנלקח מהטבע. שמו המדעי המעודכן הוא Kroenleinia grusonii, אך במסחר ובספרות הוא עדיין מוכר כמעט תמיד בשמו הישן Echinocactus grusonii. הגידול שלו פשוט בתנאי שנותנים לו שני דברים: שמש חזקה ככל האפשר, כולל אדן חלון דרומי או מערבי, ומצע קקטוסים מנקז מאוד בעציץ עם ניקוז. בקיץ משקים לעומק רק כשהמצע יבש לחלוטין; בחורף הוא נכנס למנוחה, וכמעט לא משקים אותו — השקיה בחורף בשילוב קור היא הגורם הנפוץ ביותר לריקבון. הגדילה איטית מאוד, כמה סנטימטרים בשנה טובה, והפריחה הצהובה בפסגה מופיעה רק בצמחים ותיקים וגדולים במיוחד.

Aloe vera

צמח מרפא קלאסי בכל בית ישראלי — עלים בשרניים עם ג'ל שקוף פנימי שנפוץ לשימוש לכוויות קלות ולעור. סובל היטב שמש ישירה ומרפסות חמות, אבל רגיש לעודף מים בחורף: אדמת ניקוז דלילה (עם פרלייט או חול) וכלי עם חורי ניקוז הם ההבדל בין צמח בריא לריקבון שורשים.

Aspidistra elatior

האספידיסטרה זכתה לכינוי "צמח הברזל היצוק" לא במקרה — היא שורדת כמעט כל תנאי גידול ביתי, כולל פינות חשוכות שרוב הצמחים האחרים פשוט ימותו בהן. היא סובלת גם הזנחה בהשקיה, טמפרטורות משתנות ואבק שמצטבר על עליה הרחבים והכהים. בדיוק בגלל זה היא הייתה פופולרית כל כך בבתים ויקטוריאניים ללא חימום מרכזי, ונשארת בחירה בטוחה למי שרוצה ירק בבית בלי לדאוג יותר מדי.

Epipremnum pinnatum

עלים צעירים בגוון כחול-כסוף מתכתי ייחודי (הצורה הנמכרת בשם 'Cebu Blue'), שהופכים בהדרגה, ככל שהצמח מטפס ומבשיל, לעלים ירוקים גדולים ומפוצלים עמוקות שמזכירים מונסטרה בגודל מלא (הצורה שמכונה 'Dragon Tail') — שני שמות מסחריים לאותו מין בוטני בשלבי התפתחות שונים, בלבול נפוץ בקבוצות המסחר. קל לגידול ומהיר צמיחה במיוחד עם משטח טיפוס, וסולח להזנחה בהשקיה יחסית לרוב חברי הקטגוריה.

Echeveria elegans

רוזטת עלים בשרניים בגוון תכלת-ירקרק שנראית כמעט מלאכותית מרוב סימטריה. הצמח הזה חייב אור ישיר וחזק — בלי זה הרוזטה "מתמתחת" (etiolation) ומאבדת את הצורה הקומפקטית שלה, בעוד שהשקיה עודפת היא הסיבה הנפוצה ביותר לריקבון בבסיס. פתרון: אדן שמש דרומי וכלי ניקוז טוב.

Beaucarnea recurvata

למרות השם, זה בכלל לא דקל – הבוקרנאה שייכת למשפחת האספרגיים והיא צמח קאודקס שאוגר מים בבסיס הגזע המעובה, מה שהופך אותה לעמידה יוצאת דופן בפני הזנחה בהשקיה. העלים הדקים והמסולסלים היוצאים מפסגת הגזע מזכירים זנב סוס, ומכאן הכינוי הנפוץ. הטעות הנפוצה ביותר בגידולה היא השקיה תכופה מדי – עדיף לתת לאדמה להתייבש לגמרי ולהניח לצמח ליהנות מהשמש הישירה שהוא אוהב.

Dracaena marginata

עץ הדרקון של מדגסקר מתאפיין בגזע דק ומתפתל ובאשכולות עלים דמויי חרב באדום-ירוק בקצותיו – מראה גרפי שהפך אותו לפריט עיצוב פנים אהוב. הוא סלחני יחסית וסובל אור עקיף בגוונים שונים, אך רגיש לפלואוריד ולמלחים במי ברז קשים, שמתבטאים בקצוות עלים חומים – מומלץ להשקות במים מסוננים או שעמדו כמה שעות בכלי פתוח. גדילתו איטית, כך שהצורה שהצמח מקבל היום נשארת פחות או יותר יציבה לאורך שנים.

Haworthia attenuata

הוורתיה מפוספסת, המוכרת גם בכינוי "זברה", היא סוקולנט קטן וקומפקטי עם עלים משולשים מחוספסים ומעוטרים בפסים לבנים — אחד הסוקולנטים הכי סלחניים לגידול על אדן חלון. היא מסתפקת בהשקיה דלה מאוד ובאור עקיף חזק (לא בהכרח שמש ישירה חזקה), וכמעט לא זקוקה לדישון. קצב הצמיחה האיטי שלה הופך אותה לצמח שאפשר לשכוח ממנו לתקופה ארוכה בלי נזק.

Haworthiopsis fasciata

רוזטה קומפקטית של עלים משולשים וזקופים, מכוסה בפסי יבלות לבנות בולטות בצד החיצוני שיוצרות דפוס פס-זברה אופייני. היא מסתדרת מצוין באור עקיף בינוני ואפילו על אדן חלון מזרחי, ואור ישיר וחזק דווקא עלול לשרוף לה את העלים ולגרום להם להחוויר. גודלה הקטן והצמיחה האיטית הופכים אותה לבחירה טובה לאדנית קטנה או לשולחן עבודה.

Hoya carnosa

הויה היא צמח מטפס עם עלים עבים ומבריקים שמזכירים שעווה, ומתגמלת גידול סבלני בפרחי כוכב ורודים-לבנים ריחניים שמתקבצים בכדורים על גבעול פריחה קצר. הכלל החשוב ביותר בגידולה: אסור לחתוך או להזיז את גבעול הפריחה אחרי שסיים לפרוח — הצמח יפרח ממנו שוב ושוב במשך שנים, וגיזום שלו בטעות דוחה את הפריחה הבאה בחודשים. היא סובלנית ליובש בין השקיות ומעדיפה זאת על פני אדמה רטובה כל הזמן.

Hoya kerrii

הויה לב נמכרת כמעט תמיד כייחור עלה בודד בעל צורת לב מושלמת בעציץ קטן — מתנת ולנטיין נפוצה בחנויות פרחים ובקבוצות צמחים. הבעיה שרבים לא יודעים: עלה בודד בלי צומת גדילה (node) יכול לשרוד שנים בעציץ בלי לייצר אף גבעול או עלה נוסף, כי אין לו ממנו לצמוח; כדי לגדל צמח מטפס אמיתי צריך ייחור עם קטע גבעול וצומת פעיל, לא רק עלה בודד. כמו רוב ההויות, גם הויה לב היא אפיפיטית למחצה עם עלים עבים שאוגרים מים ומעדיפה ייבוש מלא של המצע בין השקיות; השקיית יתר גורמת לריקבון שורשים מהיר. באור בהיר ועקיף לאורך זמן היא עשויה לפתח גם את פרחי הכוכב הקטנים והריחניים האופייניים לסוג. נחשבת לא רעילה לחתולים ולכלבים, בניגוד לצמחי בית פופולריים רבים אחרים.

Hoya pubicalyx

הויה פוביקליקס היא אחת ההויות הפופולריות ביותר בקרב אספנים מעבר להויה קרנוזה הרגילה — גבעולים מטפסים או משתלשלים עם עלים בשרניים, לרוב מנוקדים בכתמי כסף (הזן 'Splash' הנפוץ), ופרחי שעווה ורודים-סגולים באשכולות כוכביים המפיצים ריח מתוק בעיקר בלילה. כמו קרובותיה, היא נוהגת כמו סוקולנט: מעדיפה להתייבש כמעט לגמרי בין השקיה להשקיה, ורגישה יותר להשקיית יתר מאשר לתת לה מים מעטים מדי. אור בהיר עקיף מעודד פריחה ומחדד את הגוון הכסוף של העלים. אחרי שפרח מסוים נבל, כדאי להשאיר את הזקיק (הפדונקל) על הגבעול — ממנו יצמחו הפרחים הבאים בעונות הבאות. היא נחשבת בטוחה לחתולים ולכלבים.

Zamioculcas zamiifolia

עלים ירוקים עבים ומבריקים שגדלים מפקעות אגירה תת-קרקעיות, מה שמעניק לצמח סיבולת יוצאת דופן לתקופות ארוכות בלי מים או באור משרדי חלש. בדיוק בגלל הפקעות האלה, השקיית יתר היא הסכנה האמיתית היחידה — עודף מים גורם לריקבון הפקעת בהרבה יותר קלות מאשר חוסר מים. יש לשים לב: המיץ בגבעולים ובעלים עלול לגרות עור ורירית, ומומלץ לשטוף ידיים אחרי טיפול בצמח.

Zamioculcas zamiifolia 'Raven'

זמיוקולקס 'ראבן' הוא זן במראה יוצא דופן של הזמיוקולקס הרגיל, שמפתח עלים בגוון שחור-סגול עמוק ומבריק במקום הירוק המוכר. הצבע הכהה לא מופיע מהתחלה: עלים חדשים יוצאים בגוון ירוק-חמצמץ בהיר, ולוקח להם כמה שבועות של חשיפה לאור להתכהות בהדרגה עד לגוון האופייני, כך שצמח עם עלווה מגוונת בין ירוק לשחור הוא תקין ולא סימן למחלה. מעבר לצבע, הוא חולק את כל התכונות שהפכו את הזמיוקולקס לצמח בית פופולרי: קורמים תת-קרקעיים עבים שאוגרים מים ומקנים לו סבילות גבוהה ליובש ולהזנחה, וסיבולת לתנאי אור חלשים שרוב צמחי הבית האחרים לא שורדים בהם. כמו הזן הרגיל, כל חלקיו מכילים קריסטלים של קלציום אוקסלט ורעילים בבליעה.

Yucca gigantea

היוקה הענקית היא עץ נוי חסר קוצים בניגוד לבנות משפחתה המדבריות, עם גזעים עצי מפותלים ונוצת עלים ירוקים ארוכים בפסגתם – מראה ארכיטקטוני שמתאים לפינות עם תקרה גבוהה. היא אוהבת אור ישיר או בהיר מאוד ומסתפקת בהשקיה דלה, כמו רוב הצמחים ממוצא מדברי-טרופי. גיזום פסגות שגדלו גבוה מדי אפשרי ובדרך כלל מוביל להסתעפות מחדש מתחת לחיתוך.

Astrophytum myriostigma

קקטוס כדורי-עמודי בעל חמש (לרוב) צלעות בולטות, מכוסה בכתמים לבנים זעירים שנראים כמו אבקת קמח ומעניקים לו מראה אפרפר-כסוף אופייני. הפריחה הצהובה מופיעה בקיץ אצל צמחים בוגרים וצומחת במרכז הראש. הוא סבלני מאוד להזנחה וגדל לאט מאוד — סבלנות היא שם המשחק — אבל הכי חשוב לתת לו אור ישיר חזק וניקוז מעולה, כי שורשיו רגישים לעודף לחות במיוחד בחורף.

Chlorophytum comosum

עלים דקים ומפוספסים שגדלים בצרור קשתי, ומהצמחים הכי קלים לריבוי ולשיתוף: הצמח הבוגר שולח גבעולים ארוכים עם "ילדים" קטנים — עותקים זעירים של עצמו — שאפשר לחתוך ולשתול ישירות באדמה או להשריש קודם במים. סלחני מאוד לאור ולהשקיה לא סדירה, ומתאים במיוחד לעציץ תלוי.

Clivia miniata

כליביה היא אחד מצמחי הבית הוותיקים שעדיין נפוצים מאוד בישראל, ומוכרת מלובי בנייני מגורים, מחצרות מוצלות וממרפסות צפוניות. היא מגדלת מניפה סימטרית של עלים רצועתיים עבים וכהים, ובסוף החורף ובאביב שולחת גבעול פריחה עבה שנושא צביר של פרחים כתומים-אדומים. בניגוד לרוב הצמחים הפורחים היא דווקא לא רוצה שמש ישירה — אור חזק שורף את העלים ומחוויר אותם לירוק-צהבהב — ומעדיפה צל או אור עקיף חלש, וזו הסיבה שהיא מצליחה במקומות שבהם רוב הצמחים הפורחים נכשלים. השורשים העבים אוגרים מים, כך שהיא סולחת על שכחת השקיה והסכנה האמיתית היא דווקא עודף מים וריקבון. כדי שתפרח שוב בשנה הבאה היא צריכה מנוחה ברורה: כ-6-8 שבועות בחורף במקום קריר עם השקיה מזערית, ורק אז חזרה להשקיה רגילה. כל חלקי הצמח מכילים אלקלואידים רעילים לחתולים ולכלבים.

Gasteria carinata

עלים עבים ומחודדים בצורת לשון, מסודרים בשתי שורות מנוגדות בצמחים צעירים ומתפתחים לרוזטה ספירלית עם הגיל, לרוב עם כתמים או פסים לבנבנים על רקע ירוק כהה. בניגוד לרוב הסוקולנטים, גסטריה דווקא מסתדרת טוב באור עקיף למחצה ואפילו סובלת פינות פחות מוארות בבית — מה שהופך אותה לבחירה נוחה למי שאין לו אדן שמש דרומי. השקיה דלה עם ייבוש מלא בין השקיה להשקיה מספיקה לה.

Curio rowleyanus

מחרוזת פנינים היא סוקולנט משתלשל עם עלים כדוריים קטנים שנראים ממש כמו חרוזים על חוט, מה שהופך אותו לפופולרי במיוחד בעציצים תלויים ומדפים גבוהים. כמו רוב הסוקולנטים הוא צריך אור בהיר ועקיף — אור ישיר וחזק במיוחד בקיץ הישראלי עלול לגרום לכוויות על ה'פנינים' העדינות. ההשקיה צריכה להיות דלה ומרווחת, עם ייבוש מלא של המצע בין השקיה להשקיה; עודף מים הוא הגורם המרכזי לריקבון ולנשירת החרוזים. הגבעולים המשתלשלים מתארכים בהדרגה עם הזמן, והצמח מתרבה בקלות רבה מייחורי גבעול. חשוב לדעת שהוא רעיל לחתולים ולכלבים במידה ומולעס.

Epiphyllum oxypetalum

הצמח שבגללו משפחות שלמות בישראל יושבות בלילה על המרפסת עם כוס קפה ומחכות: מלכת הלילה פותחת פרח לבן ענק, בקוטר של עד 20 ס"מ, עם ריח מתוק חזק, בשעות הערב המאוחרות — וסוגרת אותו לתמיד לפני הזריחה. צמח בוגר מוציא כמה ניצנים בכל גל, לרוב בקיץ, ולפעמים כולם נפתחים באותו לילה. בשאר הזמן הוא קקטוס יער בלי קוצים: 'עלים' שטוחים, גליים וארוכים שהם למעשה גבעולים, יוצאים מקנים עגולים ומתארכים לגובה של מטרים, ולכן צריך קנה תמיכה או מקום להשתלשל. הוא אפיפיט ממקסיקו ומרכז אמריקה, לא צמח מדבר: אור בהיר עקיף או שמש בוקר בלבד — שמש צהריים מצהיבה ושורפת את הגבעולים — ומצע אוורירי ומנקז, שמשקים כשהחלק העליון שלו התייבש, יותר בקיץ ומעט מאוד בחורף. הוא מעדיף עציץ קצת צפוף, וחורף קריר ויבש יחסית הוא מה שמעודד ניצנים בקיץ שאחריו; צמח שמדושן בחנקן ומושקה בשפע גדל יפה ולא פורח. הוא מהצמחים הכי קלים לריבוי, ורוב הצמחים בארץ עברו מיד ליד כייחור: חותכים קטע גבעול, נותנים לו לייבש כמה ימים ותוקעים במצע — זה הכול. אינו מכיל רעלנים ידועים, כמו שאר קקטוסי היער (ריפסליס, קקטוס חג המולד), ואינו נחשב רעיל לחתולים ולכלבים.

Dracaena trifasciata (Sansevieria trifasciata)

עלים זקופים, קשיחים, עם דוגמת פסים ירוקה-כסופה — אחד מצמחי הבית העמידים ביותר שקיימים, וסובל כמעט כל טעות של מגדל מתחיל: אור נמוך, שכחת השקיה לשבועות, ומרווח גדול בין השקיה להשקיה. הטעות הכי נפוצה שכן פוגעת בו היא השקיית יתר — האדמה חייבת להתייבש לגמרי בין השקיה להשקיה.

Sansevieria cylindrica

בניגוד לעלים השטוחים של לשון החמות המוכרת, לסנסיווריה הגלילית עלים עגולים וגליליים, נוקשים כמעט כמו מקלות, שצומחים באלכסון מבסיס משותף ולעיתים נשזרים לצמה בעציצים מעוצבים. היא בת אותה משפחה ומתנהגת כמעט אותו דבר: עמידה קיצונית לתנאי אור נמוכים ולהזנחה בהשקיה, ורגישה בעיקר להשקיית יתר שגורמת לבסיס העלים לרכך ולהירקב. מכיוון שאין לה עלים שטוחים שמאדים דרכם מים במהירות, המצע שלה מתייבש לאט במיוחד — כלל אצבע טוב הוא להשקות רק כשהאדמה יבשה לגמרי לעומק כמה סנטימטרים, לרוב פעם בשלושה-ארבעה שבועות בבית ישראלי טיפוסי.

Scindapsus pictus

עלים בצורת לב עם נקודות כסופות-מטאליות שמפוזרות על פני העלה בתבנית לא אחידה — לא וריאגציה כימרית אלא שכבת תאים משתקפת שגורמת לברק המתכתי האופייני, וזו הסיבה שהתבנית לא נעלמת גם בצל חלקי. בישראל נמכר לרוב תחת השם המסחרי 'Exotica', צורה עם נקודות כסף גדולות וצפופות יחסית. סלחני להזנחה בהשקיה ומסתדר טוב גם באור חלש יחסית לשאר הארואידים בקטגוריה, מה שהופך אותו לכניסה נוחה לעולם הארואידים המטפסים.

Euphorbia trigona

גבעולים משולשים וזקופים עם קוצים קטנים לאורך הצלעות ועלים ירוקים זעירים שצומחים ונושרים לסירוגין. הצמח נראה כמו קקטוס אבל הוא בכלל יופורביה — כלומר יש בו נוזל לבן דמוי חלב שמופרש מיד כשפוגעים בגבעול, וחשוב להימנע ממגע עם עור ועיניים (ולהרחיק מחיות מחמד סקרניות). מעבר לזה זהו צמח קל מאוד לתחזוקה שגדל מהר יחסית ומתפצל בעצמו ליצירת מבנה מסועף מרשים.

Crassula ovata

עלים בשרניים עגולים ומבריקים על גזע שמתעבה ומתעצה עם השנים, עד שהצמח נראה כמו עץ זעיר בכף היד. זה אחד הסוקולנטים הכי סלחניים שיש — קל להשריש מגזיר בודד, וכמעט בלתי אפשרי להרוג אותו בהזנחה — אבל השקיה יתרה היא האויב האמיתי שלו, שגורמת לעלים לצנוח ולריקבון בגזע. אור חזק שומר על העלים קומפקטיים ומונע התמתחות.

Portulacaria afra

עץ הפיל הוא סוקולנט דרום-אפריקאי בעל גזעים דקים ואדמדמים ועלים בשרניים קטנים וירוקים, שמזכיר עץ יפני זעיר ומשמש נפוץ לעיצוב בונסאי מתחילים בזכות הגזע שמתעבה ומתעצה עם הגיל. הוא סובלני מאוד לגיזום ומתאושש ממנו מהר, כך שאפשר לעצב את הצורה שלו בחופשיות. כמו רוב הסוקולנטים הוא רוצה שמש ישירה כמה שיותר וחייב מצע מנקז מאוד עם השקיה רק כשהאדמה התייבשה לגמרי — עודף מים גורם לעלים לצנוח ולריקבון בגזע. בשונה מסוקולנטים רבים אחרים, הוא נחשב בטוח לחתולים ולכלבים.

Epipremnum aureum

אם יש "שער כניסה" אחד לעולם גידול הצמחים, זה כנראה הפותוס: כמעט בלתי הרוג, סובל אור נמוך, שוכח השקיות, וגדל מהר גם מייחור בודד בכוס מים על אדן החלון. עלים בצורת לב עם כתמי צהוב-זהב על רקע ירוק, ומתאים גם למתלים תלויים וגם כמטפס על משטח.

Peperomia argyreia

פפרומיה אבטיח מזוהה מיד בזכות עליה העגולים-מחודדים עם פסים כסופים-ירוקים שיוצרים תבנית שמזכירה את קליפת האבטיח, על גבעולים אדמדמים ודקים. כמו פפרומיות רבות אחרות היא למעשה סוקולנטית למחצה — העלים העבים אוגרים מים, ולכן השקיית יתר, לא יובש, היא הגורם השכיח ביותר למוות שלה; יש לתת למצע להתייבש כמעט לגמרי בין השקיות. הגבעולים שלה שבריריים במיוחד ונשברים בקלות ממגע לא זהיר, אך זה בדיוק מה שהופך אותה לצמח פופולרי לריבוי: ייחור עלה בודד עם חתיכת פטוטרת, שנשתל באדמה או במים, מפתח עם הזמן פקעת קטנה בבסיס שממנה יצמח צמח חדש שלם. פורחת מדי פעם בעמודי פרח דקים וירוקים-לבנים לא בולטים במיוחד — מגדלים אותה בעיקר בשביל העלווה.

Peperomia caperata

פפרומיה מקומטת, המוכרת גם בשם 'אמרלד ריפל', מזוהה מיד לפי העלים הקטנים בצורת לב עם מרקם מקומט-מקופל עמוק ופטוטרות אדמדמות. היא צמח קומפקטי שלא חורג בדרך כלל מ-20-25 ס"מ, ולכן פופולרי כצמח שולחן וטרריום. כמו פפרומיות אחרות העלים שלה בשרניים ואוגרים מים, כך שהיא סובלנית להזנחה בהשקיה ורגישה הרבה יותר להשקיית יתר, שגורמת לגבעולים לרכך ולהירקב מהבסיס. פריחתה — זקיפים דמויי חוט דקים בגוון לבן-קרם — נדירה יחסית בגידול בית ולא הסיבה לגדל אותה. היא נחשבת בטוחה לחתולים ולכלבים.

Peperomia obtusifolia

פפרומיה עגולת עלים היא צמח קומפקטי עם עלים עבים ובשרניים שאוגרים מים, ולכן מתאימה במיוחד למי ששוכח להשקות — טעות נפוצה של מתחילים היא דווקא השקיה מוגזמת, שגורמת לעלים להצהיב ולנשור. גובהה הנמוך והתפשטותה המתונה הופכים אותה לבחירה טובה לאדני חלון ולמדפים צפופים. גבעוליה מתעבים עם הזמן וצוברים מראה כמעט עצי בבסיס — סימן לצמח בוגר ובריא, לא לבעיה.

Opuntia microdasys

האופונציה הזאת היא הגרסה השולחנית והחביבה של הצבר הישראלי המוכר: חוליות שטוחות ואליפטיות שצומחות בזוגות מקצה החוליה הקודמת, כמו אוזני ארנב, ומנוקדות בכתמים צהובים-זהובים או לבנים בסידור מסודר. אין לה קוצים אמיתיים — ובזה בדיוק הבעיה: כל כתם כזה הוא צרור של גלוכידים, זיפים זעירים עם חכות שמשתחררים בנגיעה הקלה ביותר ונתקעים בעור, ומוציאים אותם עם סרט דביק או פינצטה ולא באצבעות. מזיזים אותה עם עיתון מקופל או כפפות עבות, ולא מציבים אותה במעבר או בהישג יד של ילדים וחיות. מבחינת הגידול היא מהקקטוסים הקלים: חלון דרומי או מערבי עם שמש ישירה, מצע קקטוסים מנקז, השקיה רק כשהמצע יבש לגמרי, וכמעט בכלל לא בחורף. באור חלש החוליות החדשות יוצאות דקות ומוארכות ולא עגולות. כמו שאר האופונציות היא לא מכילה רעלנים ואינה רשומה כרעילה לחתולים ולכלבים — הסכנה היחידה היא מכנית, מהגלוכידים, וזו סיבה מספיקה להרחיק אותה מחיות מחמד סקרניות.

Cycas revoluta

למרות השם המסחרי 'דקל סגו', הציקס אינו דקל כלל אלא ציקד — קבוצה עתיקה של צמחים חשופי-זרע שקדמה לדינוזאורים, וקרובה יותר לאורנים מאשר לדקלים. הוא צומח מגזע עבה ושעיר שאוגר מים, ומוציא פעם בשנה, בדרך כלל בקיץ, סבב אחד של עלים חדשים במעגל שלם סביב הקודקוד — ובשאר השנה כמעט לא זז. בבית הוא רוצה את החלון המואר ביותר שיש, כולל כמה שעות שמש ישירה, ומצע שמנקז היטב; הטעות הנפוצה היא להשקות אותו כמו צמח טרופי, בעוד שהוא מעדיף להתייבש כמעט לגמרי בין השקיה להשקיה ונרקב בקלות במצע רטוב. עלים חדשים שמצהיבים או נשארים קטנים מעידים בדרך כלל על מחסור באור או במנגן. כנימות מגן הן המזיק הנפוץ ביותר על העלים הקשיחים שלו. חשוב לדעת: כל חלקי הצמח, ובייחוד הזרעים, רעילים מאוד לכלבים ולחתולים (הרעלן ציקסין פוגע בכבד), ועדיף להרחיק אותו מחיות מחמד שנוטות לכרסם.

Euphorbia milii

קוצן יפה, המוכר גם כ'כתר קוצים', הוא סוקולנט קוצני עמיד שמצליח להצמיח פרחונים צבעוניים וקטנים כמעט לאורך כל השנה, גם בתנאי בית פשוטים יחסית. הוא אוהב אור שמש ישיר וחזק ולכן משגשג במיוחד על אדן חלון דרומי או במרפסת שמשית, ופריחתו מתמעטת משמעותית באור מועט. יש לתת למצע להתייבש כמעט לחלוטין בין השקיה להשקיה, שכן שורשיו רגישים מאוד לריקבון בעודף מים. חשוב לטפל בו בזהירות — הקוצים החדים והמיץ החלבי שהוא מפריש בעת פציעה עלולים לגרות את העור, ולכן מומלץ להרחיקו מהישג ידם של ילדים קטנים וחיות מחמד.

Kalanchoe blossfeldiana

אשכולות פרחים קטנים וצפופים בגוונים עזים — אדום, ורוד, כתום וצהוב — שמתנוססים מעל עלים ירוקים בשרניים ומבריקים, ומה שהופך אותה לאחד מצמחי המתנה הפופולריים ביותר. אחרי שהפריחה הראשונה נובלת, קשה להניע פריחה חוזרת בבית כי הקלנכואה זקוקה ללילות ארוכים וחשוכים לגמרי (ללא אור מלאכותי) כדי ליזום ניצני פרח מחדש. בין הפריחות היא צמח סוקולנטי סטנדרטי — אור טוב והשקיה דלה מספיקים לה.

Kalanchoe daigremontiana

קלנכואה דאיגרמונטיאנה, המוכרת כ'אם האלף ילדים', מזוהה בקלות לפי השורה הכפולה של רצועות קטנות ומשוננות שנוצרות לאורך שולי כל עלה בוגר — כל רצועה היא צמחון זעיר ומוכן, עם שורשונים משלו, שנושר ומשריש מיד עם נגיעה בקרקע. תכונת הריבוי הקיצונית הזו הופכת אותה לצמח פופולרי ללימוד עם ילדים, אבל גם לכזה שמתפשט מהר יותר משנראה — כדאי להסיר עלים בשלים לפני שהם נושרים אם לא רוצים עשרות שתילים בעציץ. כמו רוב הקלנכואות היא אוהבת שמש ישירה והשקיה דלה, ורגישה מאוד להשקיית יתר. חשוב לדעת: הצמח מכיל גליקוזידים לבביים (בופדינוליד) ורעיל באכילה לחתולים ולכלבים.

Mammillaria elongata

גבעולים גליליים דקים שמתפצלים ומתרבים לאורך זמן ליצירת צביר צפוף שנראה כמו אצבעות זעירות, מכוסים קוצים זהובים-לבנים רכים למראה (אך עדיין דוקרניים למגע). זהו אחד הקקטוסים המומלצים ביותר למתחילים — קל לגדל, סובל הזנחה בהשקיה, ומרבה את עצמו בעצמו על ידי היווצרות "בנים" קטנים סביב הגבעולים המקוריים שאפשר להפריד ולשתול בנפרד. הוא זקוק לאור ישיר חזק כדי לשמור על צורה קומפקטית ולא להתמתח.

Gymnocalycium mihanovichii

'קקטוס הירח' הוא לא מין אחד אלא הרכבה: הכדור הצבעוני למעלה הוא זן מוטנטי של Gymnocalycium mihanovichii (ביפן הוא נקרא 'היבוטן') שחסר כלורופיל לחלוטין — ולכן אינו מסוגל לחיות על שורשיו שלו — והוא מורכב על כנה ירוקה, כמעט תמיד Hylocereus (הקקטוס של פרי הדרקון), שעושה את הפוטוסינתזה בשביל שניהם. הצבע האדום, הכתום, הצהוב או הוורוד הוא טבעי ולא צבוע. הגידול פשוט, אבל כדאי להבין מראש שזה צמח לטווח של כמה שנים ולא לעשור: הכנה והרוכב גדלים בקצב שונה, ובסופו של דבר אחד מהם נחלש. שני הצדדים של ההרכבה רוצים דברים שונים — הכנה הטרופית לא אוהבת שמש ישירה חזקה וקור, והרוכב הצבעוני נשרף בקלות — ולכן, בניגוד לרוב הקקטוסים, המקום הנכון לו הוא אור בהיר עקיף ולא חלון דרומי צולף. משקים מעט ורק כשהמצע יבש לגמרי, ובחורף כמעט בכלל לא. צאצאים קטנים שמופיעים על הכדור אפשר להרכיב מחדש על כנה חדשה, אך זה תרגיל למתקדמים. לא רעיל לחתולים ולכלבים.

Ceropegia woodii

שרשרת לבבות היא מטפס-משתלשל חצי-סוקולנטי עם עלי לב קטנים בגוון ירוק-כסוף עם שיוש שיש, על גבעולים דקים וסגלגלים שיכולים להתארך למטרים כשהיא תלויה. הגבעולים עצמם אוגרים מים כמו סוקולנט, ולכן הכלל המרכזי בגידולה הפוך מרוב צמחי הבית: לתת למצע להתייבש לגמרי בין השקיה להשקיה, ועודף מים הוא הגורם השכיח ביותר לריקבון בבסיס הגבעול. לאורך הגבעולים מתפתחות לפעמים פקעות אוויר קטנות ('בולבילים') שמשמשות לריבוי קל, לצד ריבוי רגיל מייחורי גבעול עם צומת. מקורה בדרום אפריקה, והיא מתאימה למדף גבוה או עציץ תלוי באור בהיר ועקיף — אור ישיר וחזק מדי עלול לגרום לדהיית הגוונים הסגולים בעלים.

Sedum morganianum

גבעולים תלויים וצפופים, מכוסים בעלים בשרניים קטנים ומוארכים שנראים כמו שרשרת חרוזים ומעניקים לצמח את המראה שהעניק לו את שמו. העלים שבירים מאוד ונושרים בקלות רבה במגע — לכן עדיף לתלות את הצמח במקום קבוע ולא להזיז אותו כל הזמן, ולטפל בו בעדינות. הוא זקוק לאור טוב כדי לשמור על הגבעולים צפופים (באור חלש הם מתמתחים ומתרווחים), והשקיה דלה בלבד — שורשיו רדודים ונרקבים בקלות באדמה רטובה.

Lithops aucampiae

ליתופס, המכונות 'אבנים חיות', הן סוקולנטים ננסיים שמורכבים מזוג עלים בשרניים מאוחים שמדמים בדיוק צבע ומרקם של אבן או חלוק נחל — הסוואה שהתפתחה כהגנה מפני מרעה בבתי הגידול המדבריים שלהן בדרום אפריקה ונמיביה. מחזור הגדילה שלהן ייחודי ומטעה מגדלים רבים: זוג העלים הישן מתייבש ו'נבלע' בהדרגה בזמן שזוג עלים חדש בוקע מתוכו, ובדיוק בשלב הזה אסור להשקות בכלל — השקיה בעונה הלא נכונה היא הגורם המרכזי למוות של ליתופס, כי הן עדיין חיות על מאגר המים שבתוך העלה הישן. ההשקיה הנכונה מתבצעת בעונת הגדילה הפעילה בסתיו ובחורף, במתינות ובמרווחים ארוכים בין השקיה להשקיה. הן דורשות אור שמש ישיר וחזק כדי להישאר קומפקטיות; בצל הן מתמתחות ומאבדות את צורתן האופיינית. הריבוי איטי ונעשה בעיקר מזרעים, לא מהפרדת ורדים כמו בסוקולנטים אחרים.

Peperomia prostrata

מחרוזת הצבים מקבלת את שמה מהעלים הקטנים והעגלגלים, ירוקים כהים עם תבנית עורקים כסופה שיוצרת דמיון מובהק לשריון של צב, על גבעולים דקים וחוטיים בגוון חום-אדמדם שזוחלים על פני המצע או משתלשלים מעציץ תלוי. בניגוד לרוב הפפרומיות שהעלה הבשרני שלהן סולח על טעויות השקיה, כאן הבעיה המסוכנת ביותר היא לא נשירת עלים אלא ריקבון הגבעול עצמו סמוך לפני המצע — כשזה קורה הגבעול מתרכך ומשחיר, והצמח כולו יכול לקרוס גם אם הרבה עלים עדיין נראים בריאים. הפתרון: מצע דל וסוקולנטי-סוכני שמתייבש כמעט לגמרי בין השקיות, ולא לתת למים לגעת בבסיס הגבעולים. ריבוי קל ומהיר במיוחד מייחור גבעול עם צומת אחד לפחות, מה שהפך אותה לאחד הצמחים הפופולריים ביותר לטרריומים וכלים קטנים בקהילת האספנים.