
צילום: David J. Stang · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה תכופה + לחות גבוהה |
| עמידות ליובש | רגיש ליובש — לא לתת למצע להתייבש לגמרי |
| רמת קושי | מאתגרת |
תיאור
אור ומיקום
סטרומנתה טריוסטאר צריכה אור עקיף חזק, ומה שמשתנה ממנו יותר מכל הוא הצבע. באור מתאים, כתמי הקרם והוורוד שהתיאור מתאר חדים, והגב הארגמני בולט כשהעלים מתרוממים בערב. באור חלש מדי חלק מהכתמים הבהירים מתמלאים בירוק, העלים החדשים יוצאים כהים יותר, והצמח נעשה גבוה ודליל. ובאור חזק מדי האזורים הבהירים, שאין בהם כמעט כלורופיל, נשרפים ראשונים: כתמים חומים ושקופים בדיוק בחלקי הקרם. לכן שמים אותה בין מטר לשניים מזגוגית מזרחית או דרומית, או מאחורי וילון מפזר, בלי שעה של שמש ישירה דרך הזכוכית. חלון מערבי באוגוסט מסוכן לה במיוחד, גם בגלל האור וגם בגלל החום שהוא מקרין לתוך החדר. חלון צפוני בהיר מתאים לה. ועוד דבר שחשוב אצלה לא פחות: לא מזיזים אותה הרבה. כפי שהתיאור מזהיר, כל שינוי קטן נותן עלים מקופלים, ולכן מקום שעובד משאירים כמו שהוא.
השקיה
סטרומנתה מסומנת כצמח צמא שלא עומד ביובש, והיעד שהתיאור מציב ברור: אדמה שנשארת לחה כל הזמן, אך לא בוצית. בפועל בודקים את המצע כל שלושה-ארבעה ימים, ומשקים כשהסנטימטר העליון מתחיל להתייבש, לפני שכל הגוש מתייבש. בקיץ, בחדר ממוזג, זה יכול להיות פעמיים בשבוע. מים שנשארים בצלוחית שופכים, כי שורשים שעומדים במים נרקבים, והסימן לכך הוא גבעולים שמתרככים בבסיס. יובש נראה אחרת: עלים שמתגלגלים לאורכם כמו סיגר ונשארים כך גם בבוקר, וקצוות חומים ופריכים. סוג המים חשוב אצלה יותר מאצל רוב צמחי הבית, והתיאור ממליץ על מים מהברז שהושארו ללילה בכלי פתוח, או על מים מסוננים. עמידה של לילה מפיגה חלק מהכלור, אבל לא מורידה את הגיר שבמים הישראליים, ולכן מי גשם בחורף ומי מזגן שנאספו בכלי נקי בקיץ טובים עוד יותר. מים בטמפרטורת החדר, לא קרים. מי שנוסע לכמה ימים: עציץ עם מאגר או פתיל השקיה עדיפים על השקיה כבדה לפני הנסיעה.
טמפרטורה ולחות
כאן נקבעת ההצלחה עם סטרומנתה, והתיאור לא מסתיר את זה: היא צריכה אוויר לח במיוחד. נוח לה בערך בין 18 ל-27 מעלות, ומתחת לכ-15 מעלות, או בטיוטת קור מחלון פתוח בחורף, העלים מתקפלים ומקבלים כתמים כהים. אבל החום אינו העיקר, האוויר היבש הוא. בדירה ישראלית יש שתי עונות יבשות: הקיץ, עם מזגן שפועל שעות, והחורף, עם מזגן על חימום או תנור. בשתיהן קצות העלים משחימים, והעלים החדשים יוצאים מקופלים או נתקעים בפתיחה. הדבר שהכי עובד הוא מכשיר אדים בחדר, ומגש חצץ עם מים, כפי שהתיאור מציע, וקיבוץ צפוף עם צמחים אחרים עוזרים. ריסוס לבד לא מספיק, וגם משאיר כתמי גיר על העלים הצבעוניים. חדר רחצה עם חלון מואר הוא אחד המקומות הטובים בבית עבורה. זרם ישיר של מזגן או קרבה למפזר חום אסורים. המזיק שמשגשג בתנאים היבשים שהורסים אותה הוא אקריות קורים, בצד התחתון הארגמני של העלים, ושם בודקים פעם בשבועיים.
אדמה והחלפת עציץ
המצע צריך להחזיק לחות בלי להיחנק: כשני חלקים של תערובת עשירה, כבול או קוקוס, לחלק אחד של פרלייט או קליפות אורן עדינות. תערובת כבדה שנשארת ספוגה גורמת לריקבון שורשים, ותערובת דלה מדי מתייבשת בין ההשקיות וגורמת לעלים להתקפל. הסטרומנתה גדלה מקני-שורש תת-קרקעיים ומתפשטת לרוחב. כלים מפלסטיק או מקרמיקה מזוגגת מחזיקים את הלחות, ואילו חרס נקבובי שואב אותה מהר מדי. חורי ניקוז הם חובה. העברה לכלי חדש נעשית אחת לשנה או לשנתיים, בין אפריל ליוני, כשהשורשים מציצים מהניקוז או כשהמצע מתייבש מהר מהרגיל. הכלי החדש רחב רק בשניים-שלושה סנטימטרים מהקודם, משום שמצע עודף במרכז כמעט לא מתייבש. ההחלפה עצמה מלחיצה אותה, כמו כל שינוי: צפו לכמה עלים מקופלים או צהובים בשבועות שאחרי, ושמרו על לחות גבוהה בתקופה הזו. לא מחליפים בחורף ולא בשרב. אם הצמח גדל מדי, אפשר לנצל את ההחלפה גם לחלוקה, שמוסברת בהמשך.
דישון
סטרומנתה גדלה בקצב בינוני, ודישון עדין מתאים לה יותר ממנות גדולות. דשן נוזלי לצמחי עלווה, בחצי מהחוזק הרשום או פחות, פעם בחודש באביב ובקיץ, על מצע לח, ובחורף לא נותנים. השורשים שלה רגישים למלחים, ולכן הסימן הראשון לעודף מגיע מהר: קצוות עלים חומים ושוליים שרופים, בדיוק כמו נזק של אוויר יבש, וזה מבלבל. ההבדל הוא שנזק מדשן מופיע אחרי דישון, ולעיתים מלווה בקרום לבן על פני המצע. במצב כזה שוטפים את המצע במים רכים, מי גשם או מים מסוננים, ומדלגים על שני דישונים. מכיוון שמי הברז הגיריים מוסיפים מלחים משלהם, מי שמשקה אותה מהברז צריך לדשן עוד פחות. חוסר אמיתי נראה כעלים חדשים חיוורים וקטנים בעונת הגידול, באור טוב. בשמונת השבועות שאחרי שתילה מחדש היא לא מקבלת דשן כלל. ושימו לב: עלים מקופלים אינם סימן לרעב. אצלה הם כמעט תמיד מגיעים מלחות, ממים או משינוי, ודשן לא יפתור אותם.
ריבוי וייחורים
סטרומנתה לא מתרבה מייחורי עלה או גבעול כמו פוטוס, והדרך המקובלת היא חלוקה. הזמן המתאים הוא האביב, באותו יום שבו מעבירים אותה לכלי חדש. אחרי ששולפים את הגוש, מסירים ממנו בזהירות חלק מהאדמה, ומאתרים את המקומות שבהם קבוצות הגבעולים נפרדות מעצמן. שם מפרקים את הגוש באצבעות, או בסכין נקייה כשצריך, כך שכל חתיכה מקבלת כמה גבעולים שיש עליהם עלים, וגם נתח מהשורשים ומקני השורש. חלקים קטנים מדי מתקשים להתאושש, ולכן עדיף לחלק לשניים או לשלושה ולא ליותר. כל חתיכה נכנסת לכלי קטן עם אדמה לחה, ומכסים בשקית שקופה או מעמידים במקום הלח ביותר בבית לשבועיים-שלושה. צפו להתמוטטות זמנית: עלים מקופלים, וחלקם יצהיבו. זה צפוי, לא כישלון, כל עוד מופיע עלה חדש תוך כמה שבועות. צמח שנקנה קטן לא כדאי לחלק בשנה הראשונה. נותנים לו להתבסס במקום שלו, ורק כשהוא ממלא את העציץ חושבים על חלוקה.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
הרעילות של סטרומנתה טריוסטאר לחתולים, לכלבים ולילדים עדיין לא נבדקה אצלנו מול מקור טוקסיקולוגי מוסמך, ולכן אנחנו לא כותבים כאן תשובה. אנחנו מפרסמים את הפרט הזה רק כשהוא מבוסס על קונצנזוס מקובל (למשל ASPCA) ולא על השערה — עד אז, אם יש בבית חיה או ילד שנוגסים בעלים, כדאי להתייחס לצמח כלא ידוע ולהתייעץ עם וטרינר או עם המרכז הארצי למידע בהרעלות. איך אנחנו קובעים מה מתפרסם: מדיניות העריכה שלנו.
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
ארבעה עד חמישה ימים — מעבר לזה צריך מישהו שישקה (צמח צמא במיוחד — הניחו את הקצה הקצר של הטווח)
למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.



