קקטוסים וסוקולנטים אוגרים מים בעלים או בגבעולים בשרניים, ולכן סובלים הזנחה בהשקיה הרבה יותר טוב מרוב צמחי הבית — אבל דורשים אור ישיר וחזק שהצמחים האחרים באתר לא צריכים.
Echeveria elegans
רוזטת עלים בשרניים בגוון תכלת-ירקרק שנראית כמעט מלאכותית מרוב סימטריה. הצמח הזה חייב אור ישיר וחזק — בלי זה הרוזטה "מתמתחת" (etiolation) ומאבדת את הצורה הקומפקטית שלה, בעוד שהשקיה עודפת היא הסיבה הנפוצה ביותר לריקבון בבסיס. פתרון: אדן שמש דרומי וכלי ניקוז טוב.
Aloe vera
צמח מרפא קלאסי בכל בית ישראלי — עלים בשרניים עם ג'ל שקוף פנימי שנפוץ לשימוש לכוויות קלות ולעור. סובל היטב שמש ישירה ומרפסות חמות, אבל רגיש לעודף מים בחורף: אדמת ניקוז דלילה (עם פרלייט או חול) וכלי עם חורי ניקוז הם ההבדל בין צמח בריא לריקבון שורשים.
Astrophytum myriostigma
קקטוס כדורי-עמודי בעל חמש (לרוב) צלעות בולטות, מכוסה בכתמים לבנים זעירים שנראים כמו אבקת קמח ומעניקים לו מראה אפרפר-כסוף אופייני. הפריחה הצהובה מופיעה בקיץ אצל צמחים בוגרים וצומחת במרכז הראש. הוא סבלני מאוד להזנחה וגדל לאט מאוד — סבלנות היא שם המשחק — אבל הכי חשוב לתת לו אור ישיר חזק וניקוז מעולה, כי שורשיו רגישים לעודף לחות במיוחד בחורף.
Crassula ovata
עלים בשרניים עגולים ומבריקים על גזע שמתעבה ומתעצה עם השנים, עד שהצמח נראה כמו עץ זעיר בכף היד. זה אחד הסוקולנטים הכי סלחניים שיש — קל להשריש מגזיר בודד, וכמעט בלתי אפשרי להרוג אותו בהזנחה — אבל השקיה יתרה היא האויב האמיתי שלו, שגורמת לעלים לצנוח ולריקבון בגזע. אור חזק שומר על העלים קומפקטיים ומונע התמתחות.
Euphorbia trigona
גבעולים משולשים וזקופים עם קוצים קטנים לאורך הצלעות ועלים ירוקים זעירים שצומחים ונושרים לסירוגין. הצמח נראה כמו קקטוס אבל הוא בכלל יופורביה — כלומר יש בו נוזל לבן דמוי חלב שמופרש מיד כשפוגעים בגבעול, וחשוב להימנע ממגע עם עור ועיניים (ולהרחיק מחיות מחמד סקרניות). מעבר לזה זהו צמח קל מאוד לתחזוקה שגדל מהר יחסית ומתפצל בעצמו ליצירת מבנה מסועף מרשים.
Gasteria carinata
עלים עבים ומחודדים בצורת לשון, מסודרים בשתי שורות מנוגדות בצמחים צעירים ומתפתחים לרוזטה ספירלית עם הגיל, לרוב עם כתמים או פסים לבנבנים על רקע ירוק כהה. בניגוד לרוב הסוקולנטים, גסטריה דווקא מסתדרת טוב באור עקיף למחצה ואפילו סובלת פינות פחות מוארות בבית — מה שהופך אותה לבחירה נוחה למי שאין לו אדן שמש דרומי. השקיה דלה עם ייבוש מלא בין השקיה להשקיה מספיקה לה.
Haworthiopsis fasciata
רוזטה קומפקטית של עלים משולשים וזקופים, מכוסה בפסי יבלות לבנות בולטות בצד החיצוני שיוצרות דפוס פס-זברה אופייני. היא מסתדרת מצוין באור עקיף בינוני ואפילו על אדן חלון מזרחי, ואור ישיר וחזק דווקא עלול לשרוף לה את העלים ולגרום להם להחוויר. גודלה הקטן והצמיחה האיטית הופכים אותה לבחירה טובה לאדנית קטנה או לשולחן עבודה.
Kalanchoe blossfeldiana
אשכולות פרחים קטנים וצפופים בגוונים עזים — אדום, ורוד, כתום וצהוב — שמתנוססים מעל עלים ירוקים בשרניים ומבריקים, ומה שהופך אותה לאחד מצמחי המתנה הפופולריים ביותר. אחרי שהפריחה הראשונה נובלת, קשה להניע פריחה חוזרת בבית כי הקלנכואה זקוקה ללילות ארוכים וחשוכים לגמרי (ללא אור מלאכותי) כדי ליזום ניצני פרח מחדש. בין הפריחות היא צמח סוקולנטי סטנדרטי — אור טוב והשקיה דלה מספיקים לה.
Mammillaria elongata
גבעולים גליליים דקים שמתפצלים ומתרבים לאורך זמן ליצירת צביר צפוף שנראה כמו אצבעות זעירות, מכוסים קוצים זהובים-לבנים רכים למראה (אך עדיין דוקרניים למגע). זהו אחד הקקטוסים המומלצים ביותר למתחילים — קל לגדל, סובל הזנחה בהשקיה, ומרבה את עצמו בעצמו על ידי היווצרות "בנים" קטנים סביב הגבעולים המקוריים שאפשר להפריד ולשתול בנפרד. הוא זקוק לאור ישיר חזק כדי לשמור על צורה קומפקטית ולא להתמתח.
Schlumbergera truncata
קקטוס אפיפיטי (לא מדברי!) עם גבעולים שטוחים ומפורקים לפלחים בעלי שיניים חדות בקצוות, ופרחים צינוריים בגוני ורוד-אדום עזים שנפתחים בסתיו-חורף. בניגוד לקקטוסים אחרים באוסף, הוא מגיע מיערות הגשם הברזילאיים ולכן לא סובל אור ישיר חזק ושמש צורבת — עדיף אור עקיף חזק וגם השקיה סדירה יותר מסוקולנט טיפוסי, בלי לתת לאדמה להתייבש לגמרי. תזוזה פתאומית של הצמח (או טמפרטורה משתנה) עלולה לגרום לנשירת ניצנים לפני הפתיחה.
Sedum morganianum
גבעולים תלויים וצפופים, מכוסים בעלים בשרניים קטנים ומוארכים שנראים כמו שרשרת חרוזים ומעניקים לצמח את המראה שהעניק לו את שמו. העלים שבירים מאוד ונושרים בקלות רבה במגע — לכן עדיף לתלות את הצמח במקום קבוע ולא להזיז אותו כל הזמן, ולטפל בו בעדינות. הוא זקוק לאור טוב כדי לשמור על הגבעולים צפופים (באור חלש הם מתמתחים ומתרווחים), והשקיה דלה בלבד — שורשיו רדודים ונרקבים בקלות באדמה רטובה.
Sempervivum tectorum
רוזטות סוקולנטיות דחוסות שמתרבות בעצמן ליצירת "שטיח" של רוזטות-בת ("תרנגולת ואפרוחים" בכינוי האנגלי הנפוץ), עם עלים בשרניים לעיתים בקצוות אדמדמים. בשונה מרוב הסוקולנטים באוסף, בן-הנצח דווקא עמיד קור יוצא דופן ויכול לשרוד גם טמפרטורות קפאון — באירופה גידלו אותו מסורתית על גגות רעפים מתוך אמונה שהוא מגן מפני ברקים. כל רוזטה בודדת פורחת פעם אחת בחייה ולאחר מכן קמלה, אך העצות הרבות שהיא כבר הספיקה להצמיח ממשיכות לחיות.
Euphorbia milii
קוצן יפה, המוכר גם כ'כתר קוצים', הוא סוקולנט קוצני עמיד שמצליח להצמיח פרחונים צבעוניים וקטנים כמעט לאורך כל השנה, גם בתנאי בית פשוטים יחסית. הוא אוהב אור שמש ישיר וחזק ולכן משגשג במיוחד על אדן חלון דרומי או במרפסת שמשית, ופריחתו מתמעטת משמעותית באור מועט. יש לתת למצע להתייבש כמעט לחלוטין בין השקיה להשקיה, שכן שורשיו רגישים מאוד לריקבון בעודף מים. חשוב לטפל בו בזהירות — הקוצים החדים והמיץ החלבי שהוא מפריש בעת פציעה עלולים לגרות את העור, ולכן מומלץ להרחיקו מהישג ידם של ילדים קטנים וחיות מחמד.
Curio rowleyanus
מחרוזת פנינים היא סוקולנט משתלשל עם עלים כדוריים קטנים שנראים ממש כמו חרוזים על חוט, מה שהופך אותו לפופולרי במיוחד בעציצים תלויים ומדפים גבוהים. כמו רוב הסוקולנטים הוא צריך אור בהיר ועקיף — אור ישיר וחזק במיוחד בקיץ הישראלי עלול לגרום לכוויות על ה'פנינים' העדינות. ההשקיה צריכה להיות דלה ומרווחת, עם ייבוש מלא של המצע בין השקיה להשקיה; עודף מים הוא הגורם המרכזי לריקבון ולנשירת החרוזים. הגבעולים המשתלשלים מתארכים בהדרגה עם הזמן, והצמח מתרבה בקלות רבה מייחורי גבעול. חשוב לדעת שהוא רעיל לחתולים ולכלבים במידה ומולעס.
Opuntia ficus-indica
הצבר הוא אחד הסמלים הצמחיים המזוהים ביותר עם ישראל — לא במקרה גם הכינוי 'צבר' לישראלי יליד הארץ שאול משם הפרי: קוצני מבחוץ, מתוק מבפנים. הצמח מגיע במקור ממקסיקו אך התבסס כל כך בנוף המקומי (כגדר חיה, בשטחים נטושים ובגינות) שרבים תופסים אותו כצמח בר-ישראלי. הוא אוהב אור שמש ישיר וחזק לאורך כל היום, אדמה מנוקזת היטב, וכמות מים דלה מאוד — השקיית יתר, במיוחד בחורף, היא הגורם המרכזי לריקבון. הריבוי קל במיוחד: מספיק לחתוך 'טרסה' (חוליה שטוחה) בוגרת, לתת לפצע להתייבש כמה ימים ואז לנטוע אותה באדמה קלה. חשוב לזכור שהעלים והפירות מכוסים בזיפים דקיקים ובלתי נראים (גלוכידים) שחודרים לעור בקלות — מומלץ לטפל בכפפות עבות.
Ceropegia woodii
שרשרת לבבות היא מטפס-משתלשל חצי-סוקולנטי עם עלי לב קטנים בגוון ירוק-כסוף עם שיוש שיש, על גבעולים דקים וסגלגלים שיכולים להתארך למטרים כשהיא תלויה. הגבעולים עצמם אוגרים מים כמו סוקולנט, ולכן הכלל המרכזי בגידולה הפוך מרוב צמחי הבית: לתת למצע להתייבש לגמרי בין השקיה להשקיה, ועודף מים הוא הגורם השכיח ביותר לריקבון בבסיס הגבעול. לאורך הגבעולים מתפתחות לפעמים פקעות אוויר קטנות ('בולבילים') שמשמשות לריבוי קל, לצד ריבוי רגיל מייחורי גבעול עם צומת. מקורה בדרום אפריקה, והיא מתאימה למדף גבוה או עציץ תלוי באור בהיר ועקיף — אור ישיר וחזק מדי עלול לגרום לדהיית הגוונים הסגולים בעלים.
Lithops aucampiae
ליתופס, המכונות 'אבנים חיות', הן סוקולנטים ננסיים שמורכבים מזוג עלים בשרניים מאוחים שמדמים בדיוק צבע ומרקם של אבן או חלוק נחל — הסוואה שהתפתחה כהגנה מפני מרעה בבתי הגידול המדבריים שלהן בדרום אפריקה ונמיביה. מחזור הגדילה שלהן ייחודי ומטעה מגדלים רבים: זוג העלים הישן מתייבש ו'נבלע' בהדרגה בזמן שזוג עלים חדש בוקע מתוכו, ובדיוק בשלב הזה אסור להשקות בכלל — השקיה בעונה הלא נכונה היא הגורם המרכזי למוות של ליתופס, כי הן עדיין חיות על מאגר המים שבתוך העלה הישן. ההשקיה הנכונה מתבצעת בעונת הגדילה הפעילה בסתיו ובחורף, במתינות ובמרווחים ארוכים בין השקיה להשקיה. הן דורשות אור שמש ישיר וחזק כדי להישאר קומפקטיות; בצל הן מתמתחות ומאבדות את צורתן האופיינית. הריבוי איטי ונעשה בעיקר מזרעים, לא מהפרדת ורדים כמו בסוקולנטים אחרים.
Kroenleinia grusonii (Echinocactus grusonii)
הקקטוס הכדורי המוכר בישראל בשם "כרית חמותו": גוף ירוק עם צלעות בולטות וסדורות, ועליהן שורות של קוצים זהובים-צהובים שנותנים לו את המראה המוזהב. הוא מגיע משטח מצומצם במרכז מקסיקו ומוגדר שם כמין בסכנת הכחדה (Endangered ברשימה האדומה של IUCN) — בעיקר בעקבות הצפת בתי גידול בבניית סכר זימאפאן ואיסוף פראי של צמחי בר — ובו בזמן הוא אחד הקקטוסים המרובים ביותר בעולם בתרבות, כך שהצמח שנמכר במשתלה הוא צמח מרובה ולא צמח שנלקח מהטבע. שמו המדעי המעודכן הוא Kroenleinia grusonii, אך במסחר ובספרות הוא עדיין מוכר כמעט תמיד בשמו הישן Echinocactus grusonii. הגידול שלו פשוט בתנאי שנותנים לו שני דברים: שמש חזקה ככל האפשר, כולל אדן חלון דרומי או מערבי, ומצע קקטוסים מנקז מאוד בעציץ עם ניקוז. בקיץ משקים לעומק רק כשהמצע יבש לחלוטין; בחורף הוא נכנס למנוחה, וכמעט לא משקים אותו — השקיה בחורף בשילוב קור היא הגורם הנפוץ ביותר לריקבון. הגדילה איטית מאוד, כמה סנטימטרים בשנה טובה, והפריחה הצהובה בפסגה מופיעה רק בצמחים ותיקים וגדולים במיוחד.
Adenium obesum
ורד המדבר הוא צמח סוקולנטי ממזרח אפריקה וחצי האי ערב, שמפתח גזע תחתון מעובה ומעוגל (קאודקס) שאוגר מים ונראה כמו בונסאי טבעי, ומעליו ענפים אפרפרים עם עלים מבריקים ופרחים גדולים בגווני ורוד, אדום ולבן. הוא נמכר בישראל כצמח עציץ, אבל הוא זקוק לשמש מלאה אמיתית כדי לפרוח ולשמור על מבנה קומפקטי — במרפסת שמש או בחצר הוא פורח לאורך חודשי הקיץ, ובתוך הבית הוא בדרך כלל נמתח, מפסיק לפרוח ונחלש. בקיץ משקים אותו לעומק כשהמצע התייבש, במצע מנקז מאוד; בסתיו הוא מאט, משיל חלק מהעלים ונכנס למנוחת חורף, ואז יש להפחית השקיה כמעט לחלוטין — שילוב של קור מתחת לכ-10 מעלות עם מצע לח הוא הגורם המרכזי לריקבון הקאודקס, שהוא הכישלון הנפוץ בגידולו בארץ. חשוב לדעת: כל חלקי הצמח מכילים גליקוזידים לבביים רעילים מאוד בבליעה, לאדם ולחיות מחמד כאחד, והמוהל הלבן מגרה את העור.
Portulacaria afra
עץ הפיל הוא סוקולנט דרום-אפריקאי בעל גזעים דקים ואדמדמים ועלים בשרניים קטנים וירוקים, שמזכיר עץ יפני זעיר ומשמש נפוץ לעיצוב בונסאי מתחילים בזכות הגזע שמתעבה ומתעצה עם הגיל. הוא סובלני מאוד לגיזום ומתאושש ממנו מהר, כך שאפשר לעצב את הצורה שלו בחופשיות. כמו רוב הסוקולנטים הוא רוצה שמש ישירה כמה שיותר וחייב מצע מנקז מאוד עם השקיה רק כשהאדמה התייבשה לגמרי — עודף מים גורם לעלים לצנוח ולריקבון בגזע. בשונה מסוקולנטים רבים אחרים, הוא נחשב בטוח לחתולים ולכלבים.
Rhipsalis baccifera
בניגוד לרוב הקקטוסים הצומחים במדבר, ריפסליס הוא קקטוס אפיפיטי שמקורו ביערות גשם טרופיים באפריקה ובאמריקה הדרומית, וגדל בטבע על ענפי עצים ולא באדמה. הענפים שלו דקים, ירוקים ומסתעפים, משתלשלים מהעציץ כמו וילון של "אטריות", ולכן הוא נפוץ כצמח תלוי. הבדל מהותי מקקטוסי המדבר המוכרים: הוא לא רוצה שמש ישירה שצורבת את ענפיו, אלא אור עקיף חזק, והוא לא סולח על התייבשות מוחלטת וממושכת של המצע כמו קקטוס מדברי — עדיף מצע שמתייבש רק חלקית בין השקיה להשקיה. הוא צמח בטוח לחלוטין לחתולים ולכלבים, מה שהופך אותו לאופציה נוחה לתלייה בבית עם חיות מחמד.
Kalanchoe daigremontiana
קלנכואה דאיגרמונטיאנה, המוכרת כ'אם האלף ילדים', מזוהה בקלות לפי השורה הכפולה של רצועות קטנות ומשוננות שנוצרות לאורך שולי כל עלה בוגר — כל רצועה היא צמחון זעיר ומוכן, עם שורשונים משלו, שנושר ומשריש מיד עם נגיעה בקרקע. תכונת הריבוי הקיצונית הזו הופכת אותה לצמח פופולרי ללימוד עם ילדים, אבל גם לכזה שמתפשט מהר יותר משנראה — כדאי להסיר עלים בשלים לפני שהם נושרים אם לא רוצים עשרות שתילים בעציץ. כמו רוב הקלנכואות היא אוהבת שמש ישירה והשקיה דלה, ורגישה מאוד להשקיית יתר. חשוב לדעת: הצמח מכיל גליקוזידים לבביים (בופדינוליד) ורעיל באכילה לחתולים ולכלבים.
Gymnocalycium mihanovichii
'קקטוס הירח' הוא לא מין אחד אלא הרכבה: הכדור הצבעוני למעלה הוא זן מוטנטי של Gymnocalycium mihanovichii (ביפן הוא נקרא 'היבוטן') שחסר כלורופיל לחלוטין — ולכן אינו מסוגל לחיות על שורשיו שלו — והוא מורכב על כנה ירוקה, כמעט תמיד Hylocereus (הקקטוס של פרי הדרקון), שעושה את הפוטוסינתזה בשביל שניהם. הצבע האדום, הכתום, הצהוב או הוורוד הוא טבעי ולא צבוע. הגידול פשוט, אבל כדאי להבין מראש שזה צמח לטווח של כמה שנים ולא לעשור: הכנה והרוכב גדלים בקצב שונה, ובסופו של דבר אחד מהם נחלש. שני הצדדים של ההרכבה רוצים דברים שונים — הכנה הטרופית לא אוהבת שמש ישירה חזקה וקור, והרוכב הצבעוני נשרף בקלות — ולכן, בניגוד לרוב הקקטוסים, המקום הנכון לו הוא אור בהיר עקיף ולא חלון דרומי צולף. משקים מעט ורק כשהמצע יבש לגמרי, ובחורף כמעט בכלל לא. צאצאים קטנים שמופיעים על הכדור אפשר להרכיב מחדש על כנה חדשה, אך זה תרגיל למתקדמים. לא רעיל לחתולים ולכלבים.
Opuntia microdasys
האופונציה הזאת היא הגרסה השולחנית והחביבה של הצבר הישראלי המוכר: חוליות שטוחות ואליפטיות שצומחות בזוגות מקצה החוליה הקודמת, כמו אוזני ארנב, ומנוקדות בכתמים צהובים-זהובים או לבנים בסידור מסודר. אין לה קוצים אמיתיים — ובזה בדיוק הבעיה: כל כתם כזה הוא צרור של גלוכידים, זיפים זעירים עם חכות שמשתחררים בנגיעה הקלה ביותר ונתקעים בעור, ומוציאים אותם עם סרט דביק או פינצטה ולא באצבעות. מזיזים אותה עם עיתון מקופל או כפפות עבות, ולא מציבים אותה במעבר או בהישג יד של ילדים וחיות. מבחינת הגידול היא מהקקטוסים הקלים: חלון דרומי או מערבי עם שמש ישירה, מצע קקטוסים מנקז, השקיה רק כשהמצע יבש לגמרי, וכמעט בכלל לא בחורף. באור חלש החוליות החדשות יוצאות דקות ומוארכות ולא עגולות. כמו שאר האופונציות היא לא מכילה רעלנים ואינה רשומה כרעילה לחתולים ולכלבים — הסכנה היחידה היא מכנית, מהגלוכידים, וזו סיבה מספיקה להרחיק אותה מחיות מחמד סקרניות.
Epiphyllum oxypetalum
הצמח שבגללו משפחות שלמות בישראל יושבות בלילה על המרפסת עם כוס קפה ומחכות: מלכת הלילה פותחת פרח לבן ענק, בקוטר של עד 20 ס"מ, עם ריח מתוק חזק, בשעות הערב המאוחרות — וסוגרת אותו לתמיד לפני הזריחה. צמח בוגר מוציא כמה ניצנים בכל גל, לרוב בקיץ, ולפעמים כולם נפתחים באותו לילה. בשאר הזמן הוא קקטוס יער בלי קוצים: 'עלים' שטוחים, גליים וארוכים שהם למעשה גבעולים, יוצאים מקנים עגולים ומתארכים לגובה של מטרים, ולכן צריך קנה תמיכה או מקום להשתלשל. הוא אפיפיט ממקסיקו ומרכז אמריקה, לא צמח מדבר: אור בהיר עקיף או שמש בוקר בלבד — שמש צהריים מצהיבה ושורפת את הגבעולים — ומצע אוורירי ומנקז, שמשקים כשהחלק העליון שלו התייבש, יותר בקיץ ומעט מאוד בחורף. הוא מעדיף עציץ קצת צפוף, וחורף קריר ויבש יחסית הוא מה שמעודד ניצנים בקיץ שאחריו; צמח שמדושן בחנקן ומושקה בשפע גדל יפה ולא פורח. הוא מהצמחים הכי קלים לריבוי, ורוב הצמחים בארץ עברו מיד ליד כייחור: חותכים קטע גבעול, נותנים לו לייבש כמה ימים ותוקעים במצע — זה הכול. אינו מכיל רעלנים ידועים, כמו שאר קקטוסי היער (ריפסליס, קקטוס חג המולד), ואינו נחשב רעיל לחתולים ולכלבים.