
צילום: Krzysztof Ziarnek, Kenraiz · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור ישיר |
|---|---|
| השקיה | השקיה דלה (יובשני) |
| עמידות ליובש | עמיד ליובש — סולח על שכחת השקיה |
| בטוח לחתולים | כן |
| בטוח לכלבים | כן |
| רמת קושי | קלה |
תיאור
אור ומיקום
עץ הפיל מסווג לאור ישיר, והתיאור מבקש לתת לו שמש כמה שיותר. בבית המקום הטוב ביותר הוא חלון דרומי, צמוד לזכוכית. חלון מערבי טוב כמעט באותה מידה, וחלון מזרחי הוא המינימום. אצלו האור מכתיב את המראה שבגללו מגדלים אותו כבונסאי: בשמש מלאה זוגות העלים צפופים, העלים קטנים ועבים, והענפים נשארים קצרים ואדמדמים. באור חלש המרווחים בין זוגות העלים מתארכים, העלים גדלים ומחווירים, והענפים הדקים מתכופפים מטה תחת המשקל. עיצוב הוא כמעט בלתי אפשרי כשהענפים כאלה. מעבר פתאומי ממקום מואר לפינה חשוכה מסתיים לעתים קרובות בנשירה של חלק מהעלים, וזה סימן שהוא מחפש את האור, לא שהוא גוסס. בקיץ הוא נהנה ממרפסת שמשית, אחרי כשבוע של שמש בוקר בלבד כהכנה. שוליים אדמדמים לעלים בשמש חזקה הם צבע של עקה קלה, והם נורמליים. בחורף, כשהשמש נמוכה, דווקא החלון הדרומי נותן את רוב האור הישיר בבית.
השקיה
סיווג המים שלו נמוך, ועמידותו ליובש טובה: העלים הבשרניים והגזע אוגרים מים. הכלל שהתיאור קובע הוא להשקות רק אחרי שהאדמה התייבשה לגמרי, ואז להשקות ביסודיות, עד שהמים זורמים מחורי הניקוז. בחלון שמשי בקיץ זה יוצא, ככלל אצבע, פעם בעשרה ימים עד שבועיים. עציץ בונסאי רדוד מתייבש מהר יותר ויכול לדרוש השקיה כבר אחרי שבוע. בחורף, בדירה, משקים פעם בשלושה-ארבעה שבועות, לפי המצע. בשונה מקקטוס, הוא מראה צמא בבירור: העלים נעשים דקים ומקומטים, מתרככים מעט, וחלקם נושרים. תוך יום-יומיים מההשקיה הם מתמלאים שוב. הבלבול הנפוץ הוא שגם עודף מים מפיל עלים, כפי שהתיאור מזהיר. במקרה כזה העלים צהבהבים, נפוחים ושקופים למחצה, נופלים בנגיעה קלה, והגזע בבסיס מתכהה ומתרכך. לכן לפני שמוסיפים מים לצמח שמשיל, בודקים אם המצע יבש ואם הגזע קשיח.
טמפרטורה ולחות
כסוקולנט מדרום אפריקה, הוא נהנה מהקיץ הישראלי: חום של שרב בחלון שמשי או במרפסת לא מזיק לו כשההשקיה סבירה. גם חדר ממוזג מתאים, כי האוויר היבש לא מפריע לו, בתנאי שהוא עומד ליד חלון בהיר ולא נעלם בפינה. בחורף הוא מסתדר עם קרירות, אבל קרה פוגעת בעלים, ותקופה ארוכה סביב אפס עלולה להרוג ענפים. בתל אביב ובשפלה הוא יכול לחרוף במרפסת מוגנת, בתנאי שגשם החורף לא מציף את העציץ. מצע רווי במשך שבועות קרים מסוכן לו יותר מהקור עצמו. בירושלים ובאזורים גבוהים, כשצפויים לילות של כמעט אפס או שלג, מכניסים אותו פנימה לחלון השמשי ביותר. כשמכניסים אותו בסתיו נשירה קלה של עלים צפויה, והיא נעצרת כשהוא מתרגל. לחות אינה נושא. ליד מפזר חום המצע מתייבש מהר יותר, וזה כל ההבדל. כנימה קמחית מסתתרת בהסתעפויות ובחיבור העלים לגבעול, וכנימות מגן נראות כבליטות חומות על הענפים.
אדמה והחלפת עציץ
התיאור מבקש מצע שמנקז היטב. בפועל זו תערובת לסוקולנטים וקקטוסים, ועוד בערך שליש של פרלייט, טוף גרוס או פומיס. לבונסאי מגדילים את החלק המינרלי עד כחצי, כי העציץ רדוד. העציץ: חרס או קרמיקה לא מזוגגת, עם חורי ניקוז גדולים. עם השנים הצמרת נעשית צפופה וכבדה, ועציץ פלסטיק קל עלול להתהפך בחלון או ברוח במרפסת. חרס כבד פותר זאת. מחליפים כל שנתיים-שלוש, מהאביב ועד אמצע הקיץ, כשהשורשים יוצאים מהניקוז או כשההשקיה עוברת דרך העציץ בלי להיספג. למגדלי בונסאי: בעונה החמה אפשר לקצץ עד כשליש מגוש השורשים בהחלפה, והוא מתאושש מזה מהר, כמו מהגיזום שהתיאור מתאר. אחרי פגיעה בשורשים משאירים את הצמח יבש כמה ימים, עד שהחתכים נסגרים. את הגיזום עצמו עושים מעל זוג עלים, ושני ענפים חדשים יוצאים משם. כך מעבים את הצמרת.
דישון
קצב הגדילה שלו בינוני, ובעונה החמה הוא מגיב יפה לדישון מתון. מאפריל ועד ספטמבר נותנים דשן לסוקולנטים או דשן מאוזן, בחצי מהריכוז המומלץ, פעם בחודש, ותמיד אחרי השקיה רגילה ולא על מצע יבש. בסתיו מפסיקים, ובחורף הוא לא צריך דשן. למי שמעצב אותו, דישון וגיזום הולכים יחד: צמח מוזן היטב מוציא ענפים חדשים מכל נקודת גיזום. אבל עודף חנקן נותן את ההפך ממה שמחפשים, שלוחות ארוכות ורכות, שהעלים עליהן רחוקים זה מזה, ולכן לא מגדילים את המנה כדי להאיץ. אחרי החלפת עציץ, חודש וחצי בלי דשן. המים הקשים בישראל, יחד עם שאריות הדשן, משאירים עם הזמן קרום לבנבן על שפת העציץ ועל המצע. אחת לכמה חודשים בקיץ שוטפים את העציץ בכמות מים גדולה. אם העלים מחווירים למרות שמש טובה, ייתכן שהמצע הישן מוצה, וזה הזמן להחליף אותו.
ריבוי וייחורים
זה אחד הסוקולנטים הקלים ביותר לריבוי, ומה שגוזמים ממנו הוא חומר הריבוי. בוחרים ענף בריא באורך 8-15 ס"מ, מסירים את זוגות העלים התחתונים, ומניחים את הייחור במקום מוצל ומאוורר עד שהחתך מתייבש ונסגר, בערך שלושה-חמישה ימים. אחר כך תוקעים אותו בעומק של כמה סנטימטרים במצע מנקז יבש או לח בקושי, ומעמידים במקום בהיר בלי שמש צהריים חזקה. אחרי כשבוע מתחילים להשקות בעדינות. שורשים מופיעים בדרך כלל תוך שלושה-ארבעה שבועות, וכשמושכים קלות מרגישים התנגדות. הזמן הטוב ביותר הוא מאי עד ספטמבר, בחום. ענף עבה ומעוצה משריש לאט יותר, אבל נותן מיד צמח עם גזע של ממש, וזה קיצור דרך לבונסאי. עלים בודדים משרישים לפעמים, אבל רק לעתים רחוקות מוציאים מהם צמח חדש. לכן עובדים עם ענפים. כמה ייחורים באותו עציץ נותנים שיח מלא כבר בשנה הראשונה.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבועיים ומעלה — אפשר לנסוע בלי לארגן כלום
למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
האם פורטולקריה אפריקאית (עץ הפיל) רעיל לחתולים?
פורטולקריה אפריקאית (עץ הפיל) לא מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם פורטולקריה אפריקאית (עץ הפיל) רעיל לכלבים?
פורטולקריה אפריקאית (עץ הפיל) לא מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- ויקיפדיה: רגלנית אפריקנית
- Wikipedia: Portulacaria afra
- GBIF Backbone Taxonomy: Portulacaria afra Jacq. — המין
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants — הרשימה המלאה; לצמח הזה אין ערך משלו, והרעילות נקבעה לפי הסוג או המשפחה



