
צילום: Göran Jönsson · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה בינונית |
| עמידות ליובש | עמיד ליובש — סולח על שכחת השקיה |
| בטוח לחתולים | כן |
| בטוח לכלבים | כן |
| רמת קושי | קלה |
תיאור
אור ומיקום
מלכת הלילה מסווגת לאור עקיף חזק, והתיאור מגדיר את הגבול: היא מקבלת שמש רק בשעות הבוקר, ובשאר היום אור בהיר בלי קרניים ישירות, כי קרינת הצהריים צורבת ומצהיבה את הגבעולים השטוחים. בדירה זה אומר מקום צמוד לחלון מזרחי, או בעומק החדר מול חלון דרומי, עם וילון דק. חלון מערבי באוגוסט הוא בעייתי במיוחד, כי השמש החזקה ביותר מגיעה אליו אחרי הצהריים, והגבעולים מגיבים בגוון צהבהב-אדמדם ואחר כך בכתמים יבשים. הרבה משפחות בארץ מעבירות אותה לאביב ולקיץ למרפסת מוצלת, או מתחת לסוכך, ושם היא נהנית מהאוויר והאור הפזור. מעבר כזה עושים בהדרגה, ולא בשבוע שבו מופיעים ניצנים, כי שינוי פתאומי של מקום ואור באותו שלב גורם לניצנים להיזרק. כדי לפרוח היא צריכה הרבה אור, גם אם לא ישיר. בחלון צפוני היא תגדל ארוכה ומהר, אבל הגבעולים יהיו דקים וצרים, ופרחים כמעט לא יופיעו. גבעולים שטוחים שהופכים עגולים ודקים בקצה הם הסימן שהיא מחפשת אור.
השקיה
צורך השקיה בינוני וסבילות יובש טובה: הגבעולים העבים אוגרים מים, אבל היא אפיפיט מיער ולא קקטוס מדבר, וההשקיה שלה עוקבת אחרי העונות. בעונה החמה, כשהיא גדלה מהר, משקים כשהשכבה העליונה של המצע, כשלושה-ארבעה ס"מ, יבשה למגע, וזה יכול לצאת פעם בשבוע בעציץ בינוני. מתחילת הסתיו מפחיתים בהדרגה. בחורף, כפי שהתיאור מדגיש, משקים מעט מאוד, אולי פעם בשלושה-ארבעה שבועות בחדר קריר, וזו לא רק שאלה של בטיחות: היובש היחסי של החורף הוא חלק מהאות שגורם לה ליצור ניצנים בקיץ. השקיה נדיבה כל השנה נותנת צמח ענק וירוק שלא פורח. בזמן הניצנים והפריחה שומרים על השקיה יציבה, כי יובש קיצוני באותם שבועות יכול להפיל ניצנים. הסימן לצמא: גבעולים שטוחים שמתקמטים ומאבדים את המתיחות. הסימן לעודף מים: גבעולים שמצהיבים ומתרככים מהבסיס, או קנה ראשי שמשחיר ליד המצע. מי הברז הקשים בסדר בשבילה, עם שטיפה ביסודיות של המצע פעם בכמה חודשים.
טמפרטורה ולחות
הקיץ הישראלי מתאים לה, כל עוד היא בצל או באור פזור. החום הוא בדיוק מה שהיא צריכה כדי לגדל ניצנים, והם נפתחים בלילות הקיץ החמים, כפי שהתיאור מתאר. נקודת המפתח היא החורף: חורף קריר ויבש יחסית, בערך 10-15 מעלות בלילה, מעודד ניצנים בקיץ שאחריו. בתל אביב ובמישור החוף אפשר להשאיר אותה בחורף במרפסת סגורה או מוגנת, או בחדר לא מחומם, וזה עוזר לפריחה. בירושלים ובאזורים הגבוהים, שבהם הלילות יורדים קרוב לאפס, מכניסים אותה לפני הלילות הקרים, כי כפור פוגע בגבעולים. בתוך הבית מעמידים אותה בחדר הקריר ביותר, לא ליד רדיאטור, וחדר מחומם כל החורף עלול לבטל את הפריחה. לחות: היא סובלת אוויר דירה רגיל, ולא צריכה ריסוס. אבל מזגן שנושב ישר עליה בקיץ מייבש את קצות הגבעולים. מזיקים: כנימה קמחית בבסיס הגבעולים, וכנימות מגן שנראות כנקודות חומות קטנות. מנקים עם צמר גפן ואלכוהול. וכשיש ניצנים, לא מזיזים אותה.
אדמה והחלפת עציץ
מצע אוורירי ומנקז, כמו שהתיאור מבקש, שמזכיר את הכיסים של עלי רקובים בין ענפי עצים: בערך שליש מצע לקקטוסים, שליש קליפות אורן או מצע סחלבים, ושליש פרלייט. מצע כבד שנדחס מחזיק יותר מדי מים בחורף. התיאור מציין שהיא מעדיפה עציץ קצת צפוף, וזה אחד הדברים שעוזרים לפריחה. לכן לא ממהרים להעביר לעציץ גדול, ועולים מידה אחת בלבד, כל שנתיים-שלוש. המועד הטוב הוא אחרי שגל הפריחה של הקיץ הסתיים, או בתחילת האביב לפני שהניצנים מתחילים, אף פעם לא כשיש ניצנים על הצמח. כשהיא מגיעה לגובה של מטרים, החלק העליון כבד, והעציץ צריך להיות יציב: חרס כבד, או עציץ פלסטיק בתוך כלי כבד יותר. היא צריכה תמיכה: קנה במבוק או סולם קטן בעציץ, וקושרים אליו את הקנים העגולים הארוכים בחוט רך. מותר לקצר קנים שהשתוללו, בסוף הקיץ, וכל קטע שנחתך הוא ייחור פוטנציאלי.
דישון
דישון אצל מלכת הלילה הוא בעיקר שאלה של פריחה, והתיאור אומר את זה ישירות: הרבה חנקן והרבה מים נותנים צמח ירוק ושופע בלי פרחים. לכן מסוף החורף ועד סוף הקיץ נותנים דשן לצמחים פורחים, עם מעט חנקן ויותר זרחן ואשלגן, בחצי מהריכוז שעל האריזה, בערך פעם בחודש, ורק אחרי השקיה. דשן מאוזן רגיל מתאים רק לצמח צעיר שעוד בונה גבעולים ועוד לא אמור לפרוח. מאמצע הסתיו מפסיקים לגמרי, ובחורף לא מדשנים, כי החורף הרזה הוא חלק מהתהליך שמכין את הניצנים. אחרי החלפת עציץ מחכים חודש-חודשיים. צמח שנראה שופע ובריא אבל לא פרח אף פעם, למרות שעברו כמה שנים, כמעט תמיד מקבל יותר מדי חנקן, יותר מדי מים בחורף, או מעט מדי אור. דשן נוסף לא יפתור אף אחת מהבעיות האלה. הסימן לעודף מלחים: קצוות גבעולים שמשחימים וקרום לבן על פני המצע.
ריבוי וייחורים
התיאור לא מגזים: היא מהצמחים הקלים ביותר לריבוי, ורוב הצמחים בארץ אכן התחילו כייחור שעבר מיד ליד, משכנה או ממשפחה. בוחרים קטע של גבעול שטוח ובריא, באורך של 15-25 ס"מ, וחותכים באביב או בתחילת הקיץ. אפשר לחתוך גם באמצע גבעול ארוך, אבל חשוב לזכור איזה צד היה למטה, כי הייחור משריש רק מהקצה התחתון. נותנים לחתך להתייבש במקום מוצל כמה ימים, עד שנוצר עליו קרום, ואז תוקעים אותו שלושה-ארבעה ס"מ בתוך מצע אוורירי שלח בקושי, ומחזקים בקיסם אם הוא נופל. לא משקים בשבוע הראשון, ואחר כך מעט. שורשים מופיעים בדרך כלל תוך שלושה-ארבעה שבועות, וגבעול חדש שיוצא מהבסיס הוא האישור. שלושה-ארבעה ייחורים שנשתלים יחד יוצרים צמח עבות בתוך עונה אחת. צריך סבלנות לגבי הפרחים: צמח מייחור קטן פורח בדרך כלל רק אחרי שנתיים-שלוש, כשהוא כבר גדול מספיק.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבועיים ומעלה — אפשר לנסוע בלי לארגן כלום
למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
האם מלכת הלילה (אפיפילום) רעיל לחתולים?
מלכת הלילה (אפיפילום) לא מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם מלכת הלילה (אפיפילום) רעיל לכלבים?
מלכת הלילה (אפיפילום) לא מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- Wikipedia: Epiphyllum oxypetalum
- GBIF Backbone Taxonomy: Epiphyllum oxypetalum (DC.) Haw. — המין
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants — הרשימה המלאה; לצמח הזה אין ערך משלו, והרעילות נקבעה לפי הסוג או המשפחה



