צילום: Forest & Kim Starr · CC BY · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה דלה (יובשני) |
| עמידות ליובש | עמיד ליובש — סולח על שכחת השקיה |
| בטוח לחתולים | לא |
| בטוח לכלבים | לא |
| רמת קושי | קלה |
תיאור
אור ומיקום
דרצנה מרג'ינטה מסווגת לאור עקיף חזק, וכפי שהתיאור מציין, היא סלחנית יחסית לגוונים שונים של אור עקיף — זה צמח של פינות סלון ומשרדים בדיוק בגלל זה. אין לה ציוני חלון מדודים במאגר. המקום שבו היא נראית הכי טוב הוא מטר-שניים מחלון מזרחי או דרומי, מאחורי וילון מפזר; חלון צפוני גדול צמוד לזגוגית עובד גם, לאט יותר. שמש ישירה של צהריים דרך זכוכית בקיץ הישראלי מלבינה את העלים הדקים בכתמים חיוורים ואחר כך יבשים, אז לא צמוד לחלון מערבי. הזנים הצבעוניים — "טריקולור" עם הפס הצהוב, "קולורמה" הוורוד — צריכים יותר אור מהזן הירוק-אדום הרגיל כדי לשמור את הצבע, ובצל הופכים לירוק עמום. הסימן לאור נמוך מדי אצלה איטי כמו הצמח: השושנות בקצות הגזעים מתדלדלות, העלים החדשים קצרים וצרים, הגזעים הדקים נוטים לחלון עד שהצמח כולו עקום, והעלים התחתונים נושרים מהר יותר מהקצב הטבעי. סובבו אותה רבע סיבוב פעם בחודש — הגזע המתפתל שהתיאור מדבר עליו הוא בדיוק שנים של נטייה לאור, ומי שרוצה גזע ישר מסובב, ומי שאוהב את הפיתול לא. אבק על העלים הצרים מנקים במקלחת פושרת פעם בחודש-חודשיים.
השקיה
צורך השקיה נמוך וסבילות יובש טובה: זה הצמח שמת מהשקיה ולא מצמא. נותנים למצע להתייבש לעומק — לפחות עד שני שלישים מגובה העציץ, אצבע עמוק או מקל עץ שיוצא יבש — ואז משקים לעומק עד שמים יוצאים מהניקוז, ומרוקנים את הצלוחית. בקיץ הישראלי זה בערך פעם בעשרה ימים עד שבועיים; בחורף פעם בשלושה-ארבעה שבועות, כי הגדילה האיטית ממילא נעצרת. שכחה של שבועיים-שלושה לא משאירה סימן, וחודש בחורף גם לא. הסימן ליובש אמיתי, כשהוא מגיע, הוא כמה עלים תחתונים שמצהיבים ומתייבשים יחד וקצוות עלים שמתקפלים פנימה — ההבחנה מההחלפה הטבעית, עלה תחתון או שניים בחודש שמתייבשים ונושרים ומשאירים את הצלקות שבונות את הגזע, היא הכמות. הסימן לעודף מסוכן יותר ואיטי לגילוי: עלים תחתונים שמצהיבים באופן אחיד מהבסיס, שושנה שלמה שמתרככת ונשמטת, וגזע שהופך רך ומקומט מתחת לה — ריקבון שעולה מהשורשים, ואז חותכים את הקצה הבריא ומייחרים אותו, ראו בסעיף הריבוי, כי הבסיס אבוד. והסימן הכי נפוץ אצלה בבית ישראלי הוא זה שהתיאור מזהיר ממנו: קצוות חומים דקים בכל העלים, לפעמים עם פס צהוב לפניהם, כשההשקיה תקינה. זה פלואוריד ומלחים במי הברז, שהיא רגישה להם יותר מכמעט כל צמח בקטלוג. מים שעמדו לילה בכלי פתוח, מים מסוננים או מי מזגן שנאספו, ושטיפת המצע במים רבים פעם בחודשיים — לא שינוי בתדירות.
טמפרטורה ולחות
הטווח הנוח לדרצנה מרג'ינטה הוא 18-28 מעלות, והיא סובלת גם 32-35 בקיץ אם המצע לא רטוב. אין לה נתון מזגן מדוד במאגר, אבל צורך ההשקיה הנמוך שלה הוא הסיבה שהיא נמצאת בקבוצה הכללית של עמוד החדר הממוזג — היא לא צמח שתלוי בלחות אוויר, והעלים הצרים והקשיחים מאבדים מים לאט. זה נכון לחדר עם מזגן פועל כל היום; זה לא נכון לקו הנשיפה הישיר, שם הקצוות מחריכים גם אצלה, ואוויר יבש ממושך מזמין אקריות קורים לצד התחתון של העלים הצרים, שקשה לראות עליהם — מקלחת פושרת פעם בחודש-חודשיים מטפלת בזה מראש. לחות ביתית רגילה מספיקה לה בלי מגש ובלי ריסוס. קור הוא הגבול: מתחת ל-10 מעלות ממושכות היא נעצרת, ולילות של 5 מעלות עם מצע רטוב מכתימים עלים ומרקיבים שורשים — קור ורטיבות יחד הם הבעיה, לא אחד מהם. במרפסת מוצלת-חלקית בתל אביב, בחיפה ובמרכז היא עוברת את כל השנה בחוץ, והיא גדלה בגינות מוצלות במישור החוף כשיח גדול; בירושלים ובגליל העליון מכניסים אותה הביתה מנובמבר עד מרץ, ובחוץ בחורף משקים מעט מאוד. עלים שגדלו בבית נשרפים בשמש קיץ ישירה — מוציאים לצל ומקרבים לשמש בהדרגה.
אדמה והחלפת עציץ
דרצנה מרג'ינטה רוצה מצע אוורירי שמתייבש מהר, כי כפי שסעיף ההשקיה אומר, שורשיה נרקבים במצע שנשאר רטוב: כשני שלישים מצע איכותי לצמחי בית, שליש פרלייט או חול גס, ובלי כבול טהור. עציץ רגיל בעומק, לא גדול מדי — היא מעדיפה להיות צפופה, ועציץ גדול מחזיק מצע רטוב סביב שורשים מעטים — אבל כבד, חרס או קרמיקה, כי שלושה גזעים דקים בגובה שני מטרים עם שושנות בקצה מתהפכים בעציץ פלסטיק. בקצב הגדילה האיטי שלה, שהתיאור מציין, החלפת עציץ נדרשת רק פעם בשלוש-ארבע שנים, באביב, כשהשורשים יוצאים מחורי הניקוז או שהמצע התפרק ונשאר רטוב ימים; לא "לרענן". עולים מידה אחת, מעבירים גוש שלם, ושומרים על גובה השתילה. עציץ שנמכר עם שלושה גזעים בגבהים שונים הוא שלושה ייחורי גזע שהושרשו יחד, כל אחד עם שורשים משלו, ואפשר להפריד אותם בהחלפה אם רוצים — בהשריה של הגוש במים כדי שהשורשים ייפרדו במקום להיקרע — אבל אין סיבה, והם יפים יותר יחד. גובה מגבילים בגיזום, לא בעציץ: חותכים גזע בגובה הרצוי באביב, בסכין נקייה, והגזע מוציא שתיים-שלוש שושנות חדשות מתחת לחיתוך — כך נוצרות הצורות המסועפות שרואים במשתלה, והחלק שנחתך הופך לצמח חדש. אחרי החלפת עציץ, חודשיים-שלושה בלי דשן.
דישון
דרצנה מרג'ינטה גדלה לאט ואוכלת מעט, והרגישות שלה למלחים ולפלואוריד היא הסיבה השנייה לדשן בזהירות: דשן נוזלי מאוזן במחצית מהריכוז המומלץ, אחת לשישה-שמונה שבועות מהאביב עד סוף הקיץ, על מצע לח, ובסתיו ובחורף כלל לא. הפרט שרק אצל הדרצנות משנה: חלק מהדשנים מכילים פלואוריד כתוסף לוואי של הפוספט שבהם, ודשן כזה גורם בדיוק לקצוות החומים שהתיאור מזהיר מהם ממי הברז — עדיף דשן נוזלי לצמחי עלווה בלי סופר-פוספט, ולא דשן פרחים עשיר בזרחן. הסימן לעודף דישון הוא אותם קצוות חומים דקים בכל העלים בבת אחת, עם קרום לבן על פני המצע או על שפת החרס; שטיפת המצע במים רבים עד שהם זורמים בשפע מהניקוז, ודילוג על שלושה חודשים. הסימן למחסור, כשהוא בכלל קורה אצל צמח כזה, הוא הצהבה חיוורת ואחידה של כל העלים אחרי שנים באותו מצע, ומנה מדוללת אחת מתקנת תוך חודש-חודשיים. שני דברים שאינם דשן: עלה תחתון או שניים שמצהיבים ונושרים כל חודש הם ההחלפה הטבעית שבונה את הגזע, ושושנה שלמה שמתרככת היא ריקבון שורשים. מצע טרי אחרי החלפת עציץ מספיק לחצי שנה בלי דשן.
ריבוי וייחורים
דרצנה מרג'ינטה היא צמח הרצפה הכי קל לריבוי בקטלוג, וזה ההפך הגמור מהדקלים: הגזע החשוף שלה מלא בניצנים רדומים, ומכל חיתוך יוצאים ראשים חדשים. באביב או בתחילת הקיץ חותכים את הקצה עם השושנה, 15-25 ס"מ מהגזע, בסכין נקייה — אין חלב, בניגוד לפיקוסים — ומשאירים שעה-שעתיים לייבוש החתך. הייחור הזה משריש בכוס מים תוך שלושה-שישה שבועות, שורשים לבנים עבים שרואים דרך הזכוכית, ואז מעבירים למצע; או ישר במצע לח ואוורירי, פרלייט וקוקוס, שזה חזק יותר. הורמון השרשה עוזר אבל לא הכרחי. הגזע החשוף שנשאר בעציץ מוציא תוך חודש-חודשיים שתיים-שלוש שושנות חדשות מתחת לחיתוך — וזה בעצם הריבוי השני: מצמח אחד גבוה מקבלים צמח נמוך ומסועף ועוד צמח חדש. אפשר גם יותר: את קטע הגזע החשוף שבין הקצה לבסיס חותכים לחתיכות של 10-15 ס"מ, כל אחת עם כמה צלקות עלים, ותוקעים אותן במצע לח בכיוון שבו גדלו — הקצה שהיה למטה למטה, סימנו אותו לפני שחתכתם — או משכיבים אותן על המצע חצי קבורות, ומכל חתיכה יוצא ניצן ושורשים תוך חודש-חודשיים. זה איטי, ורק בעונה החמה, ולא כל חתיכה תופסת, אבל זה עובד. עלה בודד לא ייתן כלום — אין בו ניצן. וזו גם התרופה לצמח שהבסיס שלו נרקב: הקצה הבריא הוא צמח חדש.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבועיים ומעלה — אפשר לנסוע בלי לארגן כלום
הצמחים האלה מאחסנים מים בעלים, בגבעול או בשורש, והמצע היבש הוא המצב שהם מעדיפים ממילא. שבועיים בלי מים הם לא אירוע חריג עבורם, ובחורף, כשקצב האידוי נמוך יותר, גם שלושה שבועות עוברים בדרך כלל בלי נזק.
מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
כל כמה זמן להשקות דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר)?
דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר) מסווג אצלנו כ"השקיה דלה (יובשני)" — בערך פעם בשבועיים עד שלושה, ורק אחרי שהמצע התייבש לגמרי לעומק כמה סנטימטרים. עדיף לבדוק את המצע בפועל לפני כל השקיה מאשר להסתמך על תאריך קבוע בלוח השנה.
כמה אור צריך דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר)?
דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר) מסווג אצלנו כצמח ל"אור עקיף חזק" — הוא צריך אור עקיף חזק — מקום קרוב לחלון בהיר, בלי שמש ישירה שנוגעת בעלים.
האם קל לגדל דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר)?
כן — זה צמח קל יחסית לטיפוח, סלחני לטעויות השקיה ולתנאי בית ממוצעים, ומתאים למי שרק מתחיל.
מה קורה אם שוכחים להשקות דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר)?
דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר) — עמיד ליובש — סולח על שכחת השקיה.
האם דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר) רעיל לחתולים?
כן — דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר) מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר) רעיל לכלבים?
כן — דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר) מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
כמה גדול דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר) יכול לגדול?
הגודל הבוגר הרגיל של דרצנה מרג'ינטה (עץ הדרקון של מדגסקר) הוא בערך עד 250 ס"מ בבית. קצב הגדילה שלו מתואר אצלנו כ"איטי".
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
