צילום: Dandy1022 · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה בינונית |
| עמידות ליובש | סבילות בינונית ליובש |
| בטוח לחתולים | לא |
| בטוח לכלבים | לא |
| רמת קושי | קלה |
תיאור
אור ומיקום
שפלרה מטפסת מסווגת לאור עקיף חזק, וזו הכמות שבה היא צפופה: כפי שהתיאור מציין, היא סולחת על אי-דיוקים, וגם על אור, אבל מה שקונים בה — עלווה מלאה מלמטה עד למעלה — קיים רק באור טוב. אין לה ציוני חלון מדודים במאגר. המקום הנכון הוא צמוד לחלון מזרחי, או מטר מחלון דרומי או מערבי גדול מאחורי וילון מפזר; שמש בוקר ישירה טובה לה, ושמש צהריים דרך זכוכית בקיץ הישראלי משאירה כתמים חיוורים ואחר כך חומים על העלעלים שנגעו בזגוגית. הזנים המגוונים — "גולד קפלה" ו"טרינט" עם הכתמים הצהובים — צריכים יותר אור מהזן הירוק, ובצל מוציאים עלים ירוקים רגילים. הסימן לאור נמוך מדי הוא זה של כל שיח: המרווח בין עלה לעלה על הגבעול מתארך, העלים החדשים קטנים, הגבעולים נוטים לחלון ומתדלדלים מלמטה, עד שנשאר מקל עם מטריות בקצה — ומתקנים את זה באור ובגיזום, ראו בסעיף האדמה. ומה שהתיאור מדגיש: נשירת עלים מתונה אחרי שינוי משמעותי בתאורה היא נורמלית ומתאוששת, ולכן בוחרים מקום פעם אחת, ולא מגיבים לנשירה בהעברה נוספת. סובבו אותה רבע סיבוב פעם בחודש. העלים המבריקים אוספים אבק — מקלחת פושרת פעם בחודש, וזו גם הבדיקה לשני המזיקים הקבועים שלה: כנימות מגן לאורך הגבעולים ואקריות קורים בצד התחתון של העלעלים, שהיא מושכת יותר מרוב צמחי הבית.
השקיה
צורך השקיה בינוני וסבילות יובש בינונית, וכפי שהתיאור אומר, היא סולחת על אי-דיוקים — לכיוון אחד. נותנים לשלושה-חמישה הסנטימטרים העליונים להתייבש בין השקיות, אצבע פנימה, ואז משקים לעומק עד שמים יוצאים מהניקוז ומרוקנים את הצלוחית. בקיץ הישראלי זה בערך פעם בשבוע; בחורף פעם בשבועיים-שלושה. שכחה של כמה ימים לא משאירה סימן; שבועיים של יובש בקיץ גורמים לעלים לצנוח ולהתקפל כלפי מטה כמו מטרייה סגורה, ולכמה עלים תחתונים לנשור יבשים — היא מתאוששת תוך יום אחרי השקיה, ומה שנשר לא חוזר. הכיוון שבו היא לא סולחת הוא עודף, במיוחד בחורף: עלים תחתונים ופנימיים שמצהיבים ונושרים כשהם עדיין רכים, כתמים שחורים-חומים רכים על העלעלים, גבעולים שמשחירים ומתרככים בבסיסם — ריקבון שורשים, שהוא הדרך שבה רוב השפלרות בבית מתות. הבחנה שימושית, כי גם אצלה הרבה בעיות נראות כמו נשירה: עלים צהובים ורכים עם מצע רטוב ימים אחרי ההשקיה הם עודף; עלים שצונחים ומתייבשים עם מצע יבש הם צמא; ועלים ירוקים ובריאים שנושרים בכמות שבוע-שבועיים אחרי שהצמח הוזז הם השינוי שהתיאור מזכיר, לא מים. עלים דביקים ומבריקים, עם רצפה דביקה מתחת, הם לא השקיה אלא כנימות מגן. ובכל גיזום כפפות: המוהל מגרה עור.
טמפרטורה ולחות
הטווח הנוח לשפלרה מטפסת הוא 16-28 מעלות, והיא סובלת קיץ ישראלי בבית בלי בעיה כל עוד היא לא בשמש צהריים. אין לה נתון מזגן מדוד במאגר, ולכן הכלל השמרני: לא בקו הנשיפה הישיר — שם היא משילה עלים ומייבשת קצוות, כמו שהתיאור מזהיר משינוי חד — אבל אותו חדר עם מזגן פועל כל היום הוא בסדר גמור; העלים המבריקים והעבים יחסית מאבדים מים לאט. לחות ביתית רגילה מספיקה לה בלי מגש ובלי ריסוס, אבל אוויר יבש ממושך — סלון ממוזג בקיץ, חדר מחומם בחורף — הוא בדיוק מה שמביא את אקריות הקורים, שמתחילות בצד התחתון של העלעלים כנקודות חיוורות זעירות וקורים דקים, ואת כנימות המגן; מקלחת פושרת לכל העלווה פעם בחודש מונעת את שניהם יותר מכל ריסוס. קור הוא הגבול: מתחת ל-10-12 מעלות ממושכות היא משילה עלים, ולילות של 3-5 מעלות מכתימים אותם בשחור. בחוץ: היא אותה שפלרה שגדלה כגדר חיה בחצרות במישור החוף, ולכן במרפסת מוצלת-חלקית בתל אביב, בחיפה ובמרכז היא עוברת את כל השנה בחוץ, וזה המקום שבו היא הכי צפופה; בירושלים ובגליל העליון מכניסים אותה הביתה מנובמבר עד מרץ, ומקבלים שההכנסה עולה בכמה עלים. עלים שגדלו בבית נשרפים בשמש קיץ ישירה — מוציאים לצל ומקרבים לאור בהדרגה, לאורך שבועיים.
אדמה והחלפת עציץ
שפלרה מטפסת רוצה מצע רגיל שמתנקז היטב: כשני שלישים מצע איכותי לצמחי בית, שליש פרלייט, וחופן קליפות אורן אם יש — לחות שמחזיקה כמה ימים, לא רטיבות שמחזיקה שבוע, כי כפי שסעיף ההשקיה אומר, השורשים נרקבים במצע רווי. עציץ רגיל, וכבד — חרס או קרמיקה — לצמח שעבר מטר, כי העלווה הרחבה שלה תופסת רוח על מרפסת ומשקל בסלון. בקצב הגדילה הבינוני שלה מחליפים כל שנתיים בצמח צעיר וכל שלוש בבוגר, באביב, כשהשורשים יוצאים מחורי הניקוז או שהמים עוברים דרך העציץ בלי להירטב; עולים מידה אחת ומעבירים גוש שלם. היא סובלת החלפה טוב — היא אחד מצמחי הבית שמגדלים גם כבונסאי, בדיוק כי השורשים סובלים גיזום ומעבר. עציץ שנמכר צפוף במיוחד הוא בדרך כלל שלושה-ארבעה ייחורים שנשתלו יחד, ואפשר להפריד בהחלפה אם רוצים. והדבר שהתיאור מדגיש, שבשבילו רוב השאלות על שפלרה מגיעות: היא מגיבה לגיזום בהסתעפות. באביב חותכים כל גבעול שהתארך מעל עלה, בכפפות, ומתחת לחיתוך יוצאים שניים-שלושה ענפים; צמח שהתרוקן מלמטה ונשאר מקל עם צמרת מקצרים בשליש עד מחצית, והוא מתמלא מחדש מהגזע החשוף תוך חודשיים-שלושה. כל מה שנחתך הוא ייחור, ראו בסעיף הריבוי. צמח שהוחלף לו עציץ לא מדשנים חודשיים.
דישון
שפלרה מטפסת גדלה בקצב בינוני ואוכלת בהתאם: דשן נוזלי מאוזן לצמחי עלווה, מדולל לפי ההוראות, אחת לארבעה שבועות מהאביב עד סוף הקיץ, על מצע לח; בסתיו מדללים לחצי ומרווחים לשישה שבועות, ובחורף כלל לא. הסימן לעודף הוא קצוות ושוליים חומים ויבשים על עלעלים שהיו בריאים, כשההשקיה סדירה, עם קרום לבן על פני המצע או על שפת החרס; שוטפים את המצע במים רבים עד שהם זורמים בשפע מהניקוז, ומדלגים על חודשיים. הסימן למחסור, אצל צמח שיושב שנים באותו מצע, הוא עלים חדשים קטנים וחיוורים יותר מהקודמים בזמן שהמרווח על הגבעול נשאר תקין — ההבדל מבעיית אור — ומנה אחת לפי ההוראות מתקנת תוך חודש-חודשיים. שלושה דברים שנראים כמו דשן ואינם: עלים דביקים ומבריקים הם כנימות מגן או כנימות עלה, לא עודף; נשירה אחרי העברה או אחרי חורף קר היא לחץ, ולא מדשנים צמח שמשיל עלים אלא מחכים לעלים החדשים; ועלה תחתון בודד שמצהיב ונושר מדי כמה שבועות הוא ההחלפה הטבעית. מצע טרי אחרי החלפת עציץ מספיק לחודשיים-שלושה בלי דשן, וצמח שנגזם לא מדשנים עד שהענפים החדשים הוציאו כמה מטריות.
ריבוי וייחורים
שפלרה מטפסת מתייחרת, וגיזום העיצוב באביב הוא גם עונת הריבוי — עם הסתייגות אחת: היא מייחרת פחות בקלות מפותוס או מדרצנה, וללא לחות סגורה חלק גדול מהייחורים מתייבש לפני שהשריש. חותכים ייחור קצה באורך 10-15 ס"מ מגבעול מעוצה למחצה — לא ירוק ורך לגמרי, לא חום וקשה — עם שניים-שלושה עלים, בכפפות. מסירים את העלה התחתון, ואם העלים שנשארו גדולים, חותכים כל עלעל לחצי אורכו, כדי לצמצם את שטח האידוי של עלה שאין לו עדיין שורשים. טובלים בהורמון השרשה, מכניסים למצע לח ואוורירי — פרלייט וקוקוס — ומכסים בשקית שקופה או בקופסה שקופה סגורה, במקום חם עם אור עקיף חזק ובלי שמש; מאווררים דקה ביום. שורשים תוך ארבעה-שמונה שבועות בקיץ, ומוציאים מהשקית בהדרגה לאורך שבוע. במים זה עובד, לאט, והשורשים חלשים במעבר למצע — עדיף במצע. עלה בודד, גם עלה מטרייה שלם עם הפטוטרת, לא ייתן צמח: אין בו ניצן, והוא ישריש בכוס ויישאר עלה. לגבעול עבה או לצמרת של צמח שהתרוקן מלמטה, הרכבה אווירית: חורצים את הקליפה מתחת לצמרת, עוטפים בספגנום לח ובניילון, ואחרי חודש-חודשיים חותכים צמרת מושרשת, והגזע שנשאר מסתעף. זרעים: היא פורחת ומניבה פירות אדומים-כתומים כמעט רק בחוץ, ובבית זו לא דרך.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבוע עד עשרה ימים — עם השקיה טובה לפני היציאה
המצע יתייבש לגמרי אי-שם באמצע התקופה. הצמח לא ימות מזה, אבל הוא ישלם: קצוות עלים יבשים, עלה תחתון או שניים שיצהיבו, ועצירה בגדילה למשך כמה שבועות אחרי החזרה. ככל שהחלון מתארך מעבר לעשרה ימים, הנזק מצטבר.
מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
כל כמה זמן להשקות שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי)?
שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי) מסווג אצלנו כ"השקיה בינונית" — בערך פעם בשבוע, כשהשכבה העליונה של המצע כבר יבשה למגע. עדיף לבדוק את המצע בפועל לפני כל השקיה מאשר להסתמך על תאריך קבוע בלוח השנה.
כמה אור צריך שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי)?
שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי) מסווג אצלנו כצמח ל"אור עקיף חזק" — הוא צריך אור עקיף חזק — מקום קרוב לחלון בהיר, בלי שמש ישירה שנוגעת בעלים.
האם קל לגדל שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי)?
כן — זה צמח קל יחסית לטיפוח, סלחני לטעויות השקיה ולתנאי בית ממוצעים, ומתאים למי שרק מתחיל.
מה קורה אם שוכחים להשקות שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי)?
שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי) — סבילות בינונית ליובש.
האם שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי) רעיל לחתולים?
כן — שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי) מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי) רעיל לכלבים?
כן — שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי) מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
כמה גדול שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי) יכול לגדול?
הגודל הבוגר הרגיל של שפלרה מטפסת (עץ המטרייה הגמדי) הוא בערך עד 180 ס"מ בעציץ. קצב הגדילה שלו מתואר אצלנו כ"בינוני".
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
