
צילום: SAplants · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה בינונית |
| עמידות ליובש | רגיש ליובש — לא לתת למצע להתייבש לגמרי |
| בטוח לחתולים | לא |
| בטוח לכלבים | לא |
| רמת קושי | בינונית |
תיאור
אור ומיקום
פויסטיה מסווגת לאור עקיף חזק, והתיאור קושר את האור לדבר אחד: שמירה על הצבע של העלים העליונים, החפים, בעונה שבה קונים אותה, מנובמבר עד פברואר. בחורף הישראלי המקום הטוב ביותר הוא צמוד לחלון מזרחי או דרומי. שמש חורף, נמוכה וחלשה, לא מזיקה לה, וכמה שעות של אור בהיר ביום הן מה ששומר על החפים צבעוניים ועל העלים הירוקים שמתחתם שלא ינשרו. בפינה חשוכה, רחוק מחלון, היא מתחילה להשיר עלים ירוקים מלמטה בתוך שבועיים-שלושה, והחפים דוהים. אחרי העונה, אם שומרים אותה, מאביב עד סוף הקיץ היא צמח עלווה ירוק רגיל. אז מרחיקים אותה משמש צהריים ישירה דרך זכוכית, שכבר חזקה מדי, ומזרחי או דרומי מאחורי וילון מתאים לה. בסתיו האור קובע את השנה הבאה: כדי שהחפים יצבעו מחדש, היא צריכה את הלילות הארוכים והחשוכים שהתיאור מתאר, וזה מפורט בסעיף הטמפרטורה והעונות. גם מנורת רחוב או מנורת סלון שדולקת בלילה עלולות לבטל את זה.
השקיה
צורך השקיה בינוני וסבילות יובש נמוכה, והתיאור מזהיר משני הכיוונים: גם עודף מים וגם התייבשות קיצונית גורמים לצניחת עלים. הכלל: כשהסנטימטר-שניים העליונים של המצע יבשים לאצבע, משקים עד שמים יוצאים מהניקוז. בחורף, בדירה מחוממת, זה בערך פעם בחמישה-שבעה ימים. הטעות הנפוצה ביותר איתה קשורה לאריזה, לא למים: פויסטיות נמכרות עטופות בנייר כסף או בשרוול פלסטיק צבעוני, ומים שנשפכים לתוכו עומדים שם ומרקיבים את השורשים תוך ימים. לכן מסירים את העטיפה לפני כל השקיה, או חותכים את התחתית שלה, ומרוקנים כל מים שנאספו. הסימן ליובש: הצמח כולו נובל, והעלים הירוקים נושרים אחרי יום-יומיים. הסימן לעודף מים: עלים תחתונים שמצהיבים ונושרים על מצע רטוב, וגבעול שמתרכך בבסיס. שני המצבים נגמרים בנשירה, ולכן בודקים את המצע לפני שמחליטים מה חסר. אחרי העונה, כשגוזמים אותה באביב, היא שותה פחות עד שיוצאים ענפים חדשים.
טמפרטורה ולחות
הטווח הנוח לפויסטיה הוא 16-24 מעלות, והתיאור מזהיר מהדבר שהכי מהר מפיל לה עלים: רוח קרה. מתחת ל-13 מעלות, ואפילו לזמן קצר, עלים וחפים נושרים. לכן הנסיעה הביתה מהחנות בדצמבר, עטופה ובלי לחכות ברכב קר, חשובה. בבית היא לא עומדת ליד דלת כניסה או מרפסת שנפתחת. גם חום ישיר מזיק לה: תנור, מפזר חום, או זרם של מזגן על חימום מייבשים את החפים. אין לה נתון מזגן מדוד במאגר. לחות בינונית מספיקה, ובחורף, בדירה מחוממת, מגש חלוקים עם מים מתחתיה עוזר לחפים להחזיק מעמד. ועכשיו החלק שהתיאור קורא לו קשה מאוד: צביעה מחדש. מתחילת אוקטובר, במשך כ-8 שבועות, היא צריכה 14 שעות של חושך מלא בכל לילה, למשל מחמש אחר הצהריים עד שמונה בבוקר, בארון או מתחת לקופסה, ובשעות היום אור בהיר. כל נורה שנדלקת באמצע מאפסת את הספירה. צמח שעומד במרפסת בלי שום תאורה בלילה מקבל את הלילות הארוכים של הסתיו בעצמו, אבל מכניסים אותו הביתה כשהלילות יורדים מתחת ל-13 מעלות.
אדמה והחלפת עציץ
בעונה עצמה, מנובמבר עד פברואר, לא מחליפים לפויסטיה עציץ. היא בשיא, וכל הפרעה לשורשים עלולה להפיל עלים וחפים. אם שומרים אותה אחרי החגים, הזמן להחלפה הוא האביב, אפריל-מאי, אחרי שהחפים דהו. קודם גוזמים את כל הגבעולים לגובה של 10-15 ס"מ, עם שניים-שלושה ניצנים על כל אחד, ואז מעבירים לעציץ גדול במידה אחת. מצע: מצע איכותי לצמחי בית עם בערך רבע פרלייט, כך שהוא מתנקז היטב ולא נשאר רטוב בתחתית. הרבה פויסטיות נמכרות במצע כבול צפוף שמתאים לחממה ולא לדירה, ולכן בהחלפה הראשונה כדאי לנער חלק ממנו. עציץ עם חורי ניקוז, בלי עטיפה דקורטיבית אטומה. היא מגיעה ל-30-90 ס"מ בעציץ, ובלי גיזום נוסף היא מתארכת ונעשית דלילה. לכן בקיץ צובטים את קצות הענפים החדשים פעם-פעמיים, עד תחילת ספטמבר, כדי שתתפצל לשיח מלא. אחרי ספטמבר לא צובטים, כי הקצוות האלה הם אלה שיצבעו בחורף. עם כפפות: מיץ החלב שלה מגרה עור, כפי שהתיאור אומר.
דישון
פויסטיה לא צריכה דשן בזמן העונה הצבעונית. היא מגיעה מהמשתלה מוזנת, ובחדר חורפי היא לא גדלה, רק שומרת על מה שיש. אם שומרים אותה, מתחילים לדשן אחרי הגיזום באביב, כשמופיעים ענפים חדשים: דשן נוזלי מאוזן לצמחי בית במחצית מהריכוז שעל הבקבוק, פעם בשלושה-ארבעה שבועות, על מצע לח, עד סוף הקיץ. בסתיו, כשהלילות הארוכים מתחילים, ממשיכים במינון דל עד שהחפים מתחילים להצבע, ואז מפסיקים. אחרי החלפת עציץ, חודש-חודשיים בלי דשן. דשן לא מחליף את החושך: צמח מוזן היטב שלא קיבל לילות ארוכים יישאר ירוק, כמתואר בסעיף הטמפרטורה והעונות. הסימן לחוסר בקיץ: עלים חדשים קטנים וירוקים-בהירים, וענפים דקים. הסימן לעודף: שולי עלים חומים וקרום לבן על פני המצע. אז שוטפים את המצע במים רבים ומדלגים חודשיים.
ריבוי וייחורים
פויסטיה מתרבה מייחורי קצה, וזה עובד בעיקר עם צמח ששמרתם אחרי העונה. הזמן הנכון הוא סוף האביב ותחילת הקיץ, מאי-יוני, כשהגבעולים שנגזמו הוציאו ענפים חדשים. חותכים קצה ירוק באורך 8-10 ס"מ, עם ארבעה-חמישה עלים, ממש מתחת לצומת, בכפפות. מיץ חלב לבן נוזל מהחתך: שוטפים אותו במים פושרים או טובלים את החתך במים לכמה שניות, עד שהוא מפסיק לזרום. מסירים את העלים התחתונים, מקצרים לחצי את העלים הגדולים שנשארו כדי שיאבדו פחות מים, ותוקעים במצע לח ואוורירי, חצי פרלייט. הורמון השרשה עוזר לה. מכסים בשקית שקופה, במקום חם, בהיר ובלי שמש, ובתוך שלושה-חמישה שבועות מופיעים שורשים. במים היא משרישה פחות טוב, והגבעול נוטה להירקב. ייחור מתחילת הקיץ יגיע לחורף כצמח קטן עם גבעול אחד, וזה מספיק כדי להצבע אם הוא מקבל את הלילות הארוכים. כל צמח חדש יהיה בצבע של האם.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
ארבעה עד חמישה ימים — מעבר לזה צריך מישהו שישקה
למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
האם פויסטיה רעיל לחתולים?
כן — פויסטיה מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם פויסטיה רעיל לכלבים?
כן — פויסטיה מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- ויקיפדיה: חלבלוב הדור — ערך הסוג
- Wikipedia: Poinsettia — ערך הסוג
- GBIF Backbone Taxonomy: Euphorbia pulcherrima Willd. ex Klotzsch — המין
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants: Poinsettia — הערך של Euphorbia pulcherrima



