
צילום: Umfassender · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חלש / חצי-צל |
|---|---|
| השקיה | השקיה דלה (יובשני) |
| עמידות ליובש | עמיד ליובש — סולח על שכחת השקיה |
| בטוח לחתולים | לא |
| בטוח לכלבים | לא |
| רמת קושי | קלה |
תיאור
אור ומיקום
סקינדפסוס פיקטוס מסווג לאור עקיף נמוך, והוא באמת מסתדר במקומות שבהם רוב הארואידים מתקשים: חדר שפונה צפונה, מדף במרחק כמה מטרים מהחלון, או מסדרון שמקבל אור מחדר סמוך. כמו שהתיאור מסביר, הנקודות הכסופות הן חלק ממבנה העלה ולא תלויות בכמות האור, ולכן הן לא נעלמות בצל. מה שכן קורה באור חלש הוא שהמרווחים בין העלים מתארכים והגבעולים נראים דלילים. אם זה מפריע, מקרבים אותו לחלון. המקום האידיאלי הוא חלון מזרחי, או מרחק של מטר עד שניים מחלון שפונה דרומה. הוא לא אוהב שמש ישירה בצהריים ובאחר הצהריים: חלון מערבי בקיץ משאיר על העלים כתמים מולבנים ויבשים, בעיקר בעלים שפונים ישירות לזכוכית. כשמגדלים אותו בעציץ תלוי, העלים בחלק העליון מקבלים את רוב האור, ולכן כדאי לסובב את העציץ מדי פעם. בתאורת לד רגילה של משרד הוא מחזיק יפה גם בחדר בלי חלון, אם המנורה דולקת רוב היום.
השקיה
כאן הוא שונה מאוד מהארואידים האחרים בקטגוריה: צורך המים שלו נמוך וסבילות היובש שלו טובה. משאירים את המצע להתייבש עד בערך מחצית העומק, ורק אז משקים היטב ומרוקנים את הצלוחית. בקיץ זה בדרך כלל פעם בשבוע עד עשרה ימים, ובחורף פעם בשבועיים ואף יותר. יש לו סימן צמא נוח במיוחד: העלים מתקפלים לאורכם כמו סירה. כשזה קורה, משקים, ותוך כמה שעות הם נפתחים חזרה. לכן מי שלא בטוח יכול פשוט לחכות לסימן הזה. הבעיה האמיתית אצלו היא עודף מים, לא חוסר. מצע שנשאר רטוב שבועות, במיוחד בחורף ירושלמי קר, מביא לעלים שמצהיבים ונושרים מהבסיס, לגבעולים שמשחירים, ולשורשים רכים עם ריח רע. בעציץ בלי ניקוז או בשרוול נוי בלי ריקון זה קורה מהר. מי הברז הרגילים בסדר בשבילו, ופעם בכמה חודשים שוטפים את המצע כדי לנקות מלחים.
טמפרטורה ולחות
הוא נוח בטמפרטורת דירה רגילה, בערך 18-29 מעלות, וזה מכסה את רוב השנה בישראל. הקור הוא נקודת התורפה שלו: מתחת ל-15 מעלות הצמיחה מאטה מאוד, ובלילות קרים ליד חלון לא מבודד, או במרפסת סגורה בחורף, העלים עלולים להשחיר ולהתרכך. בחורף של ירושלים כדאי להרחיק אותו מהזכוכית בלילה. בתל אביב בדרך כלל אין בעיה. בניגוד לאנתוריומים הקטיפתיים, הוא סובל יפה את האוויר היבש של חדר ממוזג, והעלים העבים שלו לא מתייבשים מהר. בלחות נמוכה מאוד עלולים להופיע קצוות חומים קטנים, אבל הצמח לא נפגע באמת. לחות של 40-60% מספיקה לו, ואין צורך במכשיר אדים. מה שמזיק לו הוא זרם ישיר, חם או קר. המזיק הנפוץ אצלו הוא כנימה קמחית, שנראית כמו צמר גפן לבן בחיבורים בין העלה לגבעול, ומדי פעם אקריות. מנגבים את העלים, ובודקים את החיבורים כשמשקים.
אדמה והחלפת עציץ
הוא לא דורש מצע מיוחד, אבל ניקוז טוב חשוב בגלל הרגישות שלו לעודף מים. מצע עציצים טוב שמעורבב עם פרלייט, בערך שני חלקים לחלק עובד טוב, ומי שרוצה יכול להוסיף מעט קליפות אורן דקות. מצע כבול צפוף לבדו נשאר רטוב יותר מדי. השורשים שלו לא גדולים, והוא מעדיף עציץ קטן ומלא על פני עציץ גדול עם הרבה מצע ריק. מחליפים בערך כל שנתיים, באביב, כששורשים מבצבצים מתחתית העציץ, או כשהמים זורמים דרך העציץ בלי להיספג. עולים רק בגודל אחד, כ-2-3 ס"מ בקוטר. מאחר שהוא מטפס בטבע, אפשר לתת לו מוט טיפוס או קרש, ואז העלים העליונים נעשים גדולים יותר משמעותית. בעציץ תלוי הוא ישתלשל עד שני מטרים ויותר, כמו שכתוב בנתוני הגודל. גבעולים שהתארכו מדי או נשארו בלי עלים בחלק העליון אפשר לגזום באביב, ומהם מכינים ייחורים כדי לעבות את הצמח.
דישון
הוא גדל בקצב בינוני ולא צריך הרבה. דשן מאוזן נוזלי, מדולל לחצי מהמומלץ, פעם בחודש מאפריל עד ספטמבר, מספיק לגמרי. בחורף לא מדשנים כלל. מאחר שמשקים אותו לעתים רחוקות, חשוב לא לתת דשן על מצע יבש לגמרי, כי זה שורף את השורשים. משקים קודם מעט מים נקיים, ורק אחר כך את הדשן, או מוסיפים אותו להשקיה רגילה. צמח שעומד באור חלש צריך עוד פחות, ופעם בחודשיים בקיץ מספיקה לו. סימני עודף: קצוות חומים ופריכים בעלים חדשים וקרום לבן על המצע. סימני חוסר, בצמח שעומד באור טוב: עלים חדשים קטנים ובהירים מהרגיל, וצמיחה שנעצרת באמצע הקיץ. דשן לא יגדיל את הנקודות הכסופות ולא ישנה את התבנית שלהן, היא תלויה בזן ובגנטיקה של הצמח, לא בתזונה. לכן אין טעם לחפש דשן מיוחד בשביל הכסף.
ריבוי וייחורים
מרבים אותו בקלות מייחורי גבעול, וזו דרך טובה לעבות צמח שהתדלדל. לכל ייחור צריך לפחות מפרק אחד, הבליטה הקטנה על הגבעול שממנה יוצא עלה ולרוב גם שורש אוויר חום, ועלה אחד או שניים. ייחור של כמה מפרקים מצליח יותר מייחור של מפרק בודד. אפשר להשריש במים, כשרק המפרקים טבולים, או ישירות בתערובת לחה של מצע ופרלייט. במים מחליפים אותם כל כמה ימים, ושורשים ראשונים מופיעים בדרך כלל תוך שלושה עד חמישה שבועות. הוא איטי בזה יותר מפוטוס רגיל, ולכן לא להתייאש אחרי שבועיים. בעונה החמה, באביב ובקיץ, זה הולך מהר יותר מבחורף. כשהשורשים מגיעים לכמה סנטימטרים, שותלים כמה ייחורים יחד באותו עציץ, וכך מקבלים צמח מלא. דרך נוספת: מניחים גבעול ארוך על פני המצע בעציץ, מצמידים אותו בסיכה, והמפרקים משרישים תוך כדי שהוא עדיין מחובר לצמח האם.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבועיים ומעלה — אפשר לנסוע בלי לארגן כלום
למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
האם סקינדפסוס פיקטוס רעיל לחתולים?
כן — סקינדפסוס פיקטוס מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם סקינדפסוס פיקטוס רעיל לכלבים?
כן — סקינדפסוס פיקטוס מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- Wikipedia: Scindapsus pictus
- GBIF Backbone Taxonomy: Scindapsus pictus Hassk. — המין
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants: Satin Pothos — הערך של Scindapsus pictus



