🌑צמחים לאור נמוך

Aglaonema modestum

האגלאונמה, המוכרת גם כ"ירוק-עד סיני", היא מהצמחים הסובלניים ביותר לתאורה חלשה שיש בבית — היא שורדת היטב גם בחדרים עם אור טבעי מועט. עליה הרחבים והירוקים-כסופים נשארים יפים גם בהזנחה קלה, וקצב הצמיחה האיטי שלה אומר שלא צריך להחליף עציץ כל כמה חודשים. השקיה בינונית וקבועה, בלי הצפה, זה כל מה שהיא באמת מבקשת.

Aglaonema commutatum

אגלאונמה נחשבת לאחד מצמחי הבית הסלחניים ביותר — מסוגלת לשרוד תנאי תאורה חלשים במיוחד ותנודות טמפרטורה שהיו הורגות רוב הצמחים הטרופיים האחרים, מה שהפך אותה לצמח משרדים קלאסי כבר עשרות שנים. העלים, ירוקים עם כתמי כסף בלתי סדירים, גדלים בקצב איטי אך יציב כמעט כל השנה. רגישה יחסית לקור — טמפרטורות נמוכות עלולות לגרום לכתמים כהים על העלווה, ולכן כדאי להרחיק אותה מחלונות קרים בחורף.

Aspidistra elatior

האספידיסטרה זכתה לכינוי "צמח הברזל היצוק" לא במקרה — היא שורדת כמעט כל תנאי גידול ביתי, כולל פינות חשוכות שרוב הצמחים האחרים פשוט ימותו בהן. היא סובלת גם הזנחה בהשקיה, טמפרטורות משתנות ואבק שמצטבר על עליה הרחבים והכהים. בדיוק בגלל זה היא הייתה פופולרית כל כך בבתים ויקטוריאניים ללא חימום מרכזי, ונשארת בחירה בטוחה למי שרוצה ירק בבית בלי לדאוג יותר מדי.

Howea forsteriana

דקל הקנטיה נחשב לאחד הדקלים הסלחניים ביותר לגידול בבית – הוא סובל היטב תנאי תאורה נמוכים יחסית ואוויר מיזוג, מה שהפך אותו לבחירה קלאסית למשרדים וללובי מלונות עוד מהתקופה הוויקטוריאנית. הגדילה איטית מאוד, כך שעציץ בוגר יקר יחסית, אך התגמול הוא עלים מקושתים אלגנטיים שנשארים ירוקים ומבריקים שנים ארוכות בלי צורך בתשומת לב מיוחדת. רגיש להשקיית יתר יותר מאשר לחוסר מים – מומלץ לתת לשכבה העליונה של האדמה להתייבש בין השקיה להשקיה.

Dracaena sanderiana

למרות השם המסחרי, במבוק המזל אינו במבוק כלל אלא דרצנה — קרובת משפחה של הסנסיווריה ושל דרצנה ריחנית — שגבעוליה הירוקים, המחולקים לפרקים, מזכירים קני במבוק. הוא נמכר כמעט תמיד כאגד גבעולים חתוכים העומדים בכלי מים עם חצץ או ג'ל, ובצורה הזו הוא באמת מסתפק בהחלפת מים אחת לשבוע-שבועיים, בכלי שמכסה כמה סנטימטרים מבסיס הגבעול, ובאור עקיף חלש הרחק מחלון שמש. שני הדברים שהורגים אותו בפועל הם מי ברז עשירים בכלור ובפלואוריד — הדרצנות רגישות להם והתגובה היא הצהבה והתייבשות של קצוות העלים, ולכן עדיף מים מסוננים או מים שעמדו לילה בכלי פתוח — ומים עומדים שלא הוחלפו, שמעלים ריח ומרקיבים את בסיס הגבעול. אפשר גם לשתול אותו במצע מנקז רגיל, ואז הוא גדל חזק ומהר יותר אך מאבד את המראה המסודר של האגד.

Dracaena fragrans

דרצנה ריחנית מוכרת גם כ'עץ תירס' בזכות העלים הרחבים והמפוספסים שמזכירים במבנה שלהם עלה תירס. זהו אחד מצמחי הבית הסלחניים ביותר לתאורה נמוכה, ומתפקד היטב גם בפינות משרד רחוקות מחלון. שמה 'ריחנית' מגיע מפרחים לבנים מבושמים שמופיעים לעיתים רחוקות בגידול ביתי – רוב הבעלים לעולם לא רואים אותם, והצמח נאהב בעיקר בזכות העלווה.

Haworthiopsis fasciata

רוזטה קומפקטית של עלים משולשים וזקופים, מכוסה בפסי יבלות לבנות בולטות בצד החיצוני שיוצרות דפוס פס-זברה אופייני. היא מסתדרת מצוין באור עקיף בינוני ואפילו על אדן חלון מזרחי, ואור ישיר וחזק דווקא עלול לשרוף לה את העלים ולגרום להם להחוויר. גודלה הקטן והצמיחה האיטית הופכים אותה לבחירה טובה לאדנית קטנה או לשולחן עבודה.

Zamioculcas zamiifolia

עלים ירוקים עבים ומבריקים שגדלים מפקעות אגירה תת-קרקעיות, מה שמעניק לצמח סיבולת יוצאת דופן לתקופות ארוכות בלי מים או באור משרדי חלש. בדיוק בגלל הפקעות האלה, השקיית יתר היא הסכנה האמיתית היחידה — עודף מים גורם לריקבון הפקעת בהרבה יותר קלות מאשר חוסר מים. יש לשים לב: המיץ בגבעולים ובעלים עלול לגרות עור ורירית, ומומלץ לשטוף ידיים אחרי טיפול בצמח.

Zamioculcas zamiifolia 'Raven'

זמיוקולקס 'ראבן' הוא זן במראה יוצא דופן של הזמיוקולקס הרגיל, שמפתח עלים בגוון שחור-סגול עמוק ומבריק במקום הירוק המוכר. הצבע הכהה לא מופיע מהתחלה: עלים חדשים יוצאים בגוון ירוק-חמצמץ בהיר, ולוקח להם כמה שבועות של חשיפה לאור להתכהות בהדרגה עד לגוון האופייני, כך שצמח עם עלווה מגוונת בין ירוק לשחור הוא תקין ולא סימן למחלה. מעבר לצבע, הוא חולק את כל התכונות שהפכו את הזמיוקולקס לצמח בית פופולרי: קורמים תת-קרקעיים עבים שאוגרים מים ומקנים לו סבילות גבוהה ליובש ולהזנחה, וסיבולת לתנאי אור חלשים שרוב צמחי הבית האחרים לא שורדים בהם. כמו הזן הרגיל, כל חלקיו מכילים קריסטלים של קלציום אוקסלט ורעילים בבליעה.

Chamaedorea elegans

דקל הפרלור (חמדוראה נאה) הוא אחד מדקלי הבית הנפוצים ביותר בעולם, ולא במקרה – הוא קטן, קומפקטי, וגדל היטב גם בפינות עם אור עקיף חלש שבהן דקלים אחרים נאבקים. קצב הגדילה איטי עד בינוני, כך שהוא שומר על גודל נוח לדירה במשך שנים בלי לדרוש העברה תכופה לעציץ גדול יותר. מומלץ לשטוף את העלים מדי פעם ולשמור על לחות סביבתית סבירה כדי למנוע קצוות עלים יבשים.

Clivia miniata

כליביה היא אחד מצמחי הבית הוותיקים שעדיין נפוצים מאוד בישראל, ומוכרת מלובי בנייני מגורים, מחצרות מוצלות וממרפסות צפוניות. היא מגדלת מניפה סימטרית של עלים רצועתיים עבים וכהים, ובסוף החורף ובאביב שולחת גבעול פריחה עבה שנושא צביר של פרחים כתומים-אדומים. בניגוד לרוב הצמחים הפורחים היא דווקא לא רוצה שמש ישירה — אור חזק שורף את העלים ומחוויר אותם לירוק-צהבהב — ומעדיפה צל או אור עקיף חלש, וזו הסיבה שהיא מצליחה במקומות שבהם רוב הצמחים הפורחים נכשלים. השורשים העבים אוגרים מים, כך שהיא סולחת על שכחת השקיה והסכנה האמיתית היא דווקא עודף מים וריקבון. כדי שתפרח שוב בשנה הבאה היא צריכה מנוחה ברורה: כ-6-8 שבועות בחורף במקום קריר עם השקיה מזערית, ורק אז חזרה להשקיה רגילה. כל חלקי הצמח מכילים אלקלואידים רעילים לחתולים ולכלבים.

Gasteria carinata

עלים עבים ומחודדים בצורת לשון, מסודרים בשתי שורות מנוגדות בצמחים צעירים ומתפתחים לרוזטה ספירלית עם הגיל, לרוב עם כתמים או פסים לבנבנים על רקע ירוק כהה. בניגוד לרוב הסוקולנטים, גסטריה דווקא מסתדרת טוב באור עקיף למחצה ואפילו סובלת פינות פחות מוארות בבית — מה שהופך אותה לבחירה נוחה למי שאין לו אדן שמש דרומי. השקיה דלה עם ייבוש מלא בין השקיה להשקיה מספיקה לה.

Dracaena trifasciata (Sansevieria trifasciata)

עלים זקופים, קשיחים, עם דוגמת פסים ירוקה-כסופה — אחד מצמחי הבית העמידים ביותר שקיימים, וסובל כמעט כל טעות של מגדל מתחיל: אור נמוך, שכחת השקיה לשבועות, ומרווח גדול בין השקיה להשקיה. הטעות הכי נפוצה שכן פוגעת בו היא השקיית יתר — האדמה חייבת להתייבש לגמרי בין השקיה להשקיה.

Sansevieria cylindrica

בניגוד לעלים השטוחים של לשון החמות המוכרת, לסנסיווריה הגלילית עלים עגולים וגליליים, נוקשים כמעט כמו מקלות, שצומחים באלכסון מבסיס משותף ולעיתים נשזרים לצמה בעציצים מעוצבים. היא בת אותה משפחה ומתנהגת כמעט אותו דבר: עמידה קיצונית לתנאי אור נמוכים ולהזנחה בהשקיה, ורגישה בעיקר להשקיית יתר שגורמת לבסיס העלים לרכך ולהירקב. מכיוון שאין לה עלים שטוחים שמאדים דרכם מים במהירות, המצע שלה מתייבש לאט במיוחד — כלל אצבע טוב הוא להשקות רק כשהאדמה יבשה לגמרי לעומק כמה סנטימטרים, לרוב פעם בשלושה-ארבעה שבועות בבית ישראלי טיפוסי.

Scindapsus pictus

עלים בצורת לב עם נקודות כסופות-מטאליות שמפוזרות על פני העלה בתבנית לא אחידה — לא וריאגציה כימרית אלא שכבת תאים משתקפת שגורמת לברק המתכתי האופייני, וזו הסיבה שהתבנית לא נעלמת גם בצל חלקי. בישראל נמכר לרוב תחת השם המסחרי 'Exotica', צורה עם נקודות כסף גדולות וצפופות יחסית. סלחני להזנחה בהשקיה ומסתדר טוב גם באור חלש יחסית לשאר הארואידים בקטגוריה, מה שהופך אותו לכניסה נוחה לעולם הארואידים המטפסים.

Epipremnum aureum

אם יש "שער כניסה" אחד לעולם גידול הצמחים, זה כנראה הפותוס: כמעט בלתי הרוג, סובל אור נמוך, שוכח השקיות, וגדל מהר גם מייחור בודד בכוס מים על אדן החלון. עלים בצורת לב עם כתמי צהוב-זהב על רקע ירוק, ומתאים גם למתלים תלויים וגם כמטפס על משטח.

Philodendron hederaceum

פילודנדרון מטפס בעל עלים בצורת לב הוא אולי הפילודנדרון הקל ביותר לגידול — סולח כמעט על כל טעות של מתחילים, מסתדר גם בתאורה עקיפה חלשה יחסית, וגדל בקלות אפילו בתוך צנצנת מים בלבד, לא רק באדמה. גבעוליו מתארכים ומטפסים או תלויים, כך שאפשר לגדל אותו על מתלה, על משטח טיפוס או פשוט תלוי מהמדף — ואם ענף מתקצר או מתקרח, גיזום קל מחדש אותו במהירות.

Philodendron hederaceum var. micans

עלים בצורת לב עם מרקם קטיפתי ונוצץ בגוונים של ירוק-ברונזה — פילודנדרון סלחני ונוח שסובל היטב תנאי אור נמוכים יחסית, מה שהופך אותו לאחד הארואידים הידידותיים ביותר למתחילים למרות המראה האקזוטי. מתאים כצמח תלוי במדף גבוה או כמטפס על מוט טחב.

Peperomia caperata

פפרומיה מקומטת, המוכרת גם בשם 'אמרלד ריפל', מזוהה מיד לפי העלים הקטנים בצורת לב עם מרקם מקומט-מקופל עמוק ופטוטרות אדמדמות. היא צמח קומפקטי שלא חורג בדרך כלל מ-20-25 ס"מ, ולכן פופולרי כצמח שולחן וטרריום. כמו פפרומיות אחרות העלים שלה בשרניים ואוגרים מים, כך שהיא סובלנית להזנחה בהשקיה ורגישה הרבה יותר להשקיית יתר, שגורמת לגבעולים לרכך ולהירקב מהבסיס. פריחתה — זקיפים דמויי חוט דקים בגוון לבן-קרם — נדירה יחסית בגידול בית ולא הסיבה לגדל אותה. היא נחשבת בטוחה לחתולים ולכלבים.

Peperomia obtusifolia

פפרומיה עגולת עלים היא צמח קומפקטי עם עלים עבים ובשרניים שאוגרים מים, ולכן מתאימה במיוחד למי ששוכח להשקות — טעות נפוצה של מתחילים היא דווקא השקיה מוגזמת, שגורמת לעלים להצהיב ולנשור. גובהה הנמוך והתפשטותה המתונה הופכים אותה לבחירה טובה לאדני חלון ולמדפים צפופים. גבעוליה מתעבים עם הזמן וצוברים מראה כמעט עצי בבסיס — סימן לצמח בוגר ובריא, לא לבעיה.

Cissus alata (Cissus rhombifolia)

קיסוס הענבים הוא מטפס עלים מהיר ועמיד, עם עלים משולשים ומחוספסים מעט שמזכירים עלה גפן קטן, ומחלים דק שנאחז לבד לתמיכה. בניגוד לרוב צמחי הבית הפופולריים הוא מסתדר גם באור עקיף חלש יחסית ולא דורש חלון דרומי, מה שהפך אותו לקלאסיקה במשרדים ומסדרונות כבר עשרות שנים. הבעיה השכיחה ביותר איתו היא דווקא השקיית יתר: עודף מים גורם לכתמים חומים על העלים ולנשירה, בעוד תחת-השקיה מתבטאת בעלים מצהיבים ונושרים בבסיס. הוא נחשב בטוח לחלוטין לחתולים ולכלבים, ולכן בחירה נוחה לבתים עם חיות מחמד.

Cyrtomium falcatum

שרך ההולי מזוהה בקלות בזכות העלעלים המבריקים והמחודדים שמזכירים עלי עץ ניר (הולי) יותר משרך טיפוסי. הוא נחשב לאחד השרכים הסלחניים ביותר לגידול בבית — סובל צל עמוק יותר מרוב השרכים וגם תנודות קלות ביובש הקרקע, מה שהופך אותו לבחירה טובה למי שלא בטוח שיזכור להשקות בקביעות.

Pteris cretica

שרך קרתים הוא אחד השרכים הקלים ביותר לגידול בבית, עם עלים מוארכים ומפוספסים שלעיתים כוללים גם גוון לבנבן-כסוף במרכז העלה. הוא סובל צל חלקי בקלות רבה יותר מרוב השרכים, ולכן מתאים גם לפינות פחות מוארות בבית. עם זאת כדאי לשמור על מצע לח באופן קבוע, כי יובש ממושך פוגע בקצוות העלים הדקים.

Nephrolepis exaltata

שרך קלאסי עם עלווה צפופה ומקומרת שדורש לחות אוויר גבוהה — אתגר אמיתי בדירות ישראליות ממוזגות בקיץ ומחוממות בחורף, ששתיהן מייבשות את האוויר. סימן אזהרה מוקדם לאוויר יבש מדי: עלעלים קצה-חומים ונשירה. פתרון נפוץ: מגש חלוקי נחל עם מים מתחת לעציץ (בלי שהעציץ יעמוד במים ישירות), או מיקום באמבטיה עם אור טבעי.

Spathiphyllum wallisii

פרחים לבנים בצורת חופה מעל עלווה ירוקה כהה ומבריקה — אחד מעטים צמחי הבית הפורחים שגם סובלים היטב צל חלקי. יתרון נוסף לגידול קל: הצמח מאותת בבירור כשהוא צמא — העלים צונחים דרמטית כלפי מטה — ומתאושש תוך שעה מהשקיה, מה שהופך אותו לאחד הצמחים ה"סולחניים" ביותר גם למי ששוכחים להשקות בזמן.

Fittonia albivenis

פיטוניה, המכונה גם 'צמח העצבים', בולטת ברשת עורקים לבנים, ורודים או אדומים שמצטלבת על פני עלים ירוקים כהים ויוצרת תבנית פסיפס. מקורה ברצפת יערות הגשם הטרופיים בדרום אמריקה, ומכאן הרגישות הגבוהה שלה ליובש: היא זקוקה למצע לח ברציפות וללחות אוויר גבוהה, ולכן מתאימה במיוחד לטרריומים ולחדרי אמבטיה. הסימן המוכר ביותר של הצמח — נפילה דרמטית ומלאה של כל העלים כשהמצע מתייבש, ותחייה מהירה תוך שעות ספורות אחרי השקיה — הפך אותה לצמח 'תיאטרלי' ומזוהה בקרב מגדלים מתחילים. בזכות היותה צמח קרקעית יער היא סובלת היטב אור נמוך יחסית, אך רגישה לטיוטות קרות ולמזגן ישיר. מתרבה בקלות מייחורי גבעול במים, ונחשבת בטוחה לחתולים ולכלבים.

Maranta leuconeura

צמח התפילה מקבל את שמו מהתנועה היומית האופיינית שלו: העלים, המצוירים בדוגמת "עצמות דג" ירוקה עם כתמים אדמדמים על הגב, נפתחים אופקית במהלך היום ומתקפלים כלפי מעלה בלילה כמו כפות ידיים בתפילה. התנועה הזו מונעת על ידי איבר קטן בבסיס כל עלה שנקרא פולווינוס, ורגישה לתאורה — צמח שלא מקבל מספיק אור עלול להפסיק "להתפלל" בלילה. הוא אוהב לחות גבוהה יחסית וסובל מקצוות עלים חומים באוויר יבש מדי.

Ctenanthe burle-marxii

קטננטה בורל-מרקסי, המכונה גם "צמח הרעש הלילי", קרובת משפחה של צמח התפילה וחולקת איתו את אותה תנועת עלים יומית-לילית — אך העלווה שלה רחבה ומעוגלת יותר, עם פסים כסופים-ירוקים בדוגמה סימטרית שמזכירה נוצות. השם "רעש לילי" מגיע מהרחש הקל שהעלים משמיעים כשהם מתקפלים כלפי מעלה עם רדת החשיכה. הצמח רגיש למים עשירים במלחים ופלואוריד — מומלץ להשקות במי גשם או מים שעמדו לילה, אחרת קצוות העלים עלולים להחום.

Calathea lancifolia

קלתאה נחשית מקבלת את שמה מהעלים הארוכים והגליים שלה, בגוון ירוק-צהבהב עם כתמים כהים לאורך העורק המרכזי שמזכירים עור נחש. כמו קרובותיה במשפחת המרנתיים היא צמח 'תפילה' — העלים מתרוממים ונסגרים כלפי מעלה בלילה וחוזרים ונפתחים עם האור ביום, תנועה יומית שנשלטת על ידי מפרקים קטנים בבסיס כל עלה. היא רגישה במיוחד למים עם כלור ופלואוריד, ומגיבה עליהם בקצוות עלים חומים ויבשים — מומלץ להשקות במי ברז שעמדו לילה בכלי פתוח, או במי גשם או מים מסוננים. נחשבת לאחת הקלתאות הסלחניות יותר לגידול בבית בהשוואה לקלתאה עגולת העלים, אך עדיין דורשת לחות אוויר גבוהה ומצע לח באופן קבוע — לא רטוב, אך אף פעם לא יבש לגמרי.

Rhapis excelsa

דקל הגברת נחשב לאחד הדקלים הנעימים ביותר לגידול בבית, עם עלים מפורצים ומבריקים על גבעולים במרקם סיבי ייחודי שמזכיר קליפת עץ. הוא סובלני מאוד לתאורה נמוכה ולתנודות טמפרטורה, אך גדילתו איטית מאוד ולכן עציץ בוגר וגדול יקר יחסית ביחס לדקלי בית אחרים. עדיף להימנע משמש ישירה חזקה שעלולה לצרוב את העלים הכהים.

Microsorum musifolium

שרך התנין נקרא כך בזכות המרקם המחוספס והמבליט על פני העלים הארוכים, שמזכיר עור של תנין. בטבע הוא גדל כאפיפיט על גזעי עצים, ולכן בבית הוא מעדיף מצע מנוקז היטב שלא נשאר רווי מים לאורך זמן. העלים הבוגרים יכולים להגיע לאורך מרשים ולתת לצמח נוכחות דרמטית גם בעציץ בודד.

Blechnum gibbum

שרך העצים הגמדי מפתח עם הזמן 'גזע' עלים יבשים דמוי דקל זעיר, שממנו נפרש כתר של עלים מקומרים בצורת מניפה. הצמיחה איטית ויציבה, ולכן הוא שומר על צורתו הגרפית לאורך שנים בלי להתפרע. הוא זקוק ללחות גבוהה ולמצע לח באופן קבוע — יובש ממושך גורם לקצוות העלים להשחים במהירות.

Asplenium nidus

שרך קן הציפור מקבל את שמו מצורת הוורד שיוצרים העלים סביב מרכז הצמח, מקום שממנו מבצבצים עלים חדשים וגליליים לפני שהם נפרשים. חשוב להימנע מלגעת או למשוך את העלה המרכזי המתפתל, כי פגיעה בו עלולה לעצור את צמיחת הצמח כליל. בשונה משרכים רבים אחרים, הוא סלחני יחסית ללחות אוויר ביתית רגילה, מה שהופך אותו לבחירה נוחה יחסית למתחילים בעולם השרכים.

Anthurium warocqueanum

מכונה "מלכת האנתוריום" בזכות עלים מוארכים וקטיפתיים שיכולים להגיע לכמעט מטר אורך בבגרות מלאה, עם עורקים כסופים-לבנים בולטים על רקע ירוק כהה כמעט שחור. ורוקאום מגיע מיערות הגשם ההרריים של קולומביה, ובניגוד לרוב צמחי הבית הנפוצים דורש שילוב מדויק של לחות גבוהה מאוד, טמפרטורה יציבה ואוורור טוב — שילוב שקשה להשיג בדירה ישראלית רגילה בלי אמצעי עזר.

Anthurium clarinervium

עלים גדולים בצורת לב, מרקם קטיפתי כהה, ועורקים לבנים-כסופים בולטים שיוצרים תבנית גיאומטרית כמעט מצוירת — אחד מינים ה"ולווט ליף" (velvet-leaf) הכי מבוקשים בקהילת אספני האנתוריום, ודורש תנאי גידול הרבה יותר מדויקים מרוב צמחי הבית הנפוצים.

Anthurium crystallinum

עורקים לבנים-כסופים שנראים כמעט כמו קווים מצוירים ביד על רקע עלה ירוק כהה קטיפתי ענק — משם השם "קריסטלינום", בהשראת הברק הגבישי של העורקים כשהאור פוגע בהם. קריסטלינום קרוב מבחינה בוטנית לקלרינרוויום אבל עם עלים חלקים יותר וחסרי החלוקה הגיאומטרית האופיינית לו, ונחשב לאחד ממיני האנתוריום ה"ולווט ליף" הראשונים שהגיעו לתודעה הרחבה של קהילת האספנים העולמית.

Goeppertia orbifolia (Calathea orbifolia)

עלים עגולים וענקיים עם פסים כסופים-ירוקים מהצמחים המרשימים ביותר לבית — אבל גם מהתובעניים. קלתאה רגישה למינרלים ולכלור במי הברז ומגיבה בקצוות עלים חומים; מומלץ להשקות במים מסוננים או שעמדו לילה בכלי פתוח. הצמח גם "נושם" — העלים מתרוממים בלילה וחוזרים למצב אופקי ביום, תופעה שמוכרת כ"תנועת שינה" (nyctinasty) ואופיינית למשפחת הקלתאה כולה.

Goeppertia zebrina (Calathea zebrina)

קלתאה זברה (Goeppertia zebrina) מככבת בזכות העלים הגדולים והקטיפתיים שלה, עם פסי ירוק בהיר וכהה לסירוגין לאורך העורקים שיוצרים את דוגמת ה'זברה' שמעניקה לה את שמה, והצד התחתון שלהם סגול-יין. כמו שאר בני משפחת המרנטה, העלים שלה 'נושמים' — נפתחים בבוקר ומתקפלים כלפי מעלה בלילה. היא דורשת לחות גבוהה יחסית ומצע לח באופן קבוע אך לא רטוב; מים עתירי כלור ומינרלים גורמים לרוב לקצוות חומים, ולכן עדיף להשקות במים מסוננים או שעמדו לילה. אור ישיר שורף את העלים במהירות, ולכן מקומה הטבעי הוא פינה מוצלת יחסית בבית. בניגוד לארואידים רבים, היא בטוחה לחתולים ולכלבים.

Goeppertia makoyana (Calathea makoyana)

קלתאה מקויאנה קיבלה את הכינוי "צמח הטווס" בזכות דגם העלה שלה: כתמים ירוקים כהים בצורת נוצה על רקע ירוק בהיר, שחוזר על עצמו גם בגב העלה בגוון סגלגל. העלים דקים במיוחד ומעט שקופים, ולכן היא אחת הקלתאות שמראות הכי מהר כל טעות בטיפול. שלושת הגורמים שקובעים אם היא תיראה טוב הם איכות המים, לחות האוויר והאור: מי ברז קשים ומוכלרים גורמים לקצוות חומים ופריכים ולכן עדיף מים מסוננים או מים שעמדו לילה; אוויר יבש של דירה ישראלית בקיץ או ליד מזגן מייבש את שולי העלה; ואור ישיר שורף ומדהה את הדגם, כך שמקומה באור עקיף חלש עד בינוני. המצע צריך להישאר לח באופן עקבי אך לא רווי. כמו שאר בני משפחת המרנתיים היא צמח "תפילה" שמרים את עליו בערב ומשפיל אותם בבוקר, ותנועה כזו היא סימן לצמח בריא. אינה רעילה לחתולים ולכלבים.

Calathea roseopicta

הקלתאה שרואים הכי הרבה במשתלות בשנים האחרונות, בדרך כלל תחת שמות הזנים שלה — 'מדליון', 'דוטי', 'רוזי', 'קרימזון' — ולא תחת שם המין. העלים עגולים ורחבים, ירוק כהה עם 'מכחול' ורוד או כסוף שמצויר לאורך העורק המרכזי ובקו מקביל לשוליים, והצד התחתון סגול-ארגמן עמוק; בזנים הכהים כמעט כל העלה שחור-סגול ורק הפס הוורוד מאיר. כמו כל בני משפחת המרנטה העלים מתקפלים בערב ונפתחים בבוקר, בתנועה שאפשר ממש לשמוע. הבוטנאים העבירו אותה ב-2012 לסוג Goeppertia, אך במסחר היא נשארה 'קלתאה'. הטיפול הוא הטיפול הקלתאי המוכר, ולא קל: לחות אוויר גבוהה, מצע לח בקביעות (לא רטוב, לא יבש), מים מסוננים או מי גשם — פלואוריד ומלחים במי הברז הם הסיבה מספר אחת לקצוות חומים ופריכים — ואור בהיר אך עקיף בלבד, כי שמש ישירה מלבינה את הציור ושורפת את השוליים. באור חלש מדי הצבע הוורוד דוהה והעלים החדשים יוצאים ירוקים. אוויר יבש ממזגן מזמין אקריות קורים, שמסתתרות בצד התחתון של העלים. בגלל הרגישות למים ולאוויר יבש היא מתאימה למי שכבר הצליח עם קלתאה אחת, ופחות כצמח ראשון. לפי ה-ASPCA אינה רעילה לחתולים ולכלבים, וזה יתרון גדול ביחס לרוב צמחי העלווה המצוירים.