צילום: Eric Hunt (Eric in SF) · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חלש / חצי-צל |
|---|---|
| השקיה | השקיה בינונית |
| עמידות ליובש | סבילות בינונית ליובש |
| בטוח לחתולים | כן |
| בטוח לכלבים | כן |
| רמת קושי | בינונית |
תיאור
אור ומיקום
דקל הגברת מסווג לאור עקיף חלש, וכפי שהתיאור מציין, הוא סובלני מאוד לתאורה נמוכה — בסין וביפן הוא צמח של חצרות מוצלות ופנים בתים כבר מאות שנים, ובבית ישראלי הוא מסתדר מטר-שניים מחלון צפוני, בפינת סלון, במסדרון עם אור מחדר סמוך או בלובי. אין לו ציוני חלון מדודים במאגר. המקום שבו הוא נראה הכי טוב הוא אור עקיף בינוני, כמו ליד חלון מזרחי או מטר-שניים מחלון דרומי מאחורי וילון: שם הכפות הכהות והמבריקות רחבות והגוש צפוף. הרגישות שלו לאור חזק היא הפוכה מרוב הצמחים בקטלוג — כפות שמחווירות לירוק-צהבהב, גם בלי כתמי שריפה, הן סימן ליותר מדי אור, לא לפחות מדי, וזה הזמן להרחיק אותו מהחלון. שמש ישירה של קיץ ישראלי, כמו שהתיאור מזהיר, צורבת את הכפות בכתמים חומים-אפורים תוך שעות. באור נמוך מדי הסימן איטי כמו הצמח: הכפות החדשות קטנות ועם פחות אצבעות, וגבעולים חדשים לא יוצאים מהבסיס. סובבו אותו רבע סיבוב פעם בחודש, והעבירו מטלית לחה על הכפות המבריקות מדי כמה שבועות; אבק בולט עליהן יותר מעל כל דקל אחר.
השקיה
צורך השקיה בינוני וסבילות יובש בינונית: נותנים לשניים-שלושה הסנטימטרים העליונים להתייבש בין השקיות, אצבע פנימה כדי לוודא, ואז משקים לעומק עד שמים יוצאים מהניקוז ומרוקנים את הצלוחית. בקיץ הישראלי זה בערך פעם בשבוע; בחורף, כשהגדילה האיטית ממילא נעצרת, פעם בשבועיים ואפילו יותר. הוא סלחני יותר לפספוסים מדקל אריקה — הכפות העבות והמבריקות מאבדות מים לאט — ושכחה של כמה ימים לא משאירה סימן; שבועיים של יובש בקיץ מחריכים את קצוות האצבעות, וזה נשאר. הסימן לעודף מים אצלו מיוחד בגלל המבנה: כפות שמצהיבות כולן מהבסיס על גבעול אחד, בזמן ששאר הגבעולים בגוש ירוקים, ובסיס הגבעול שמתרכך מתחת לסיבים החומים שעוטפים אותו. גבעול כזה לא מתאושש; חותכים אותו בבסיס ומצמצמים השקיה, והגוש ממשיך. הסימן ליובש הוא קצוות אצבעות חומים ויבשים בכפות החיצוניות והתחתונות קודם. קצוות חומים בכל הכפות בבת אחת, כשההשקיה סדירה, הם מלחים ופלואוריד במי הברז, שהוא רגיש להם כמו דקל אריקה: מים שעמדו לילה בכלי פתוח, ושטיפת המצע במים רבים פעם בחודשיים.
טמפרטורה ולחות
דקל הגברת הוא הדקל העמיד בקטלוג לטמפרטורה, והתיאור מציין את זה — הוא סובלני לתנודות, ומגיע מדרום סין וטייוואן, לא מהטרופים: הטווח הנוח שלו רחב, 10-28 מעלות, והוא סובל לילות של 2-3 מעלות בלי נזק. במרפסת מוצלת הוא עובר את כל השנה בחוץ בכל מקום בארץ, כולל ירושלים, ורק קרה ממשית ומתמשכת מכתימה לו את הכפות; בגינות מוצלות במרכז הארץ הוא גדל באדמה. הבעיה שלו היא הצד השני של הסקאלה: מרפסת מערבית או דרומית בקיץ ישראלי היא שילוב של שמש ישירה ואוויר חם ויבש, ושניהם רעים לו — הכפות מחווירות ונצרבות, והקצוות מחריכים. אין לו נתון מזגן מדוד במאגר, ולכן הכלל השמרני: לא בקו הנשיפה הישיר, אבל אותו חדר עם מזגן פועל הוא בסדר, כי הכפות העבות מאבדות מים לאט — כמו קנטיה, הוא צמח של לובי ומשרד בדיוק מהסיבה הזאת. אוויר יבש ממושך מזמין אקריות קורים לצד התחתון של הכפות; מטלית לחה על שני הצדדים או מקלחת פושרת פעם בחודש מטפלות בזה מראש. לחות ביתית רגילה מספיקה לו, וגם אמבטיה עם חלון מתאימה לו — האור החלש שם לא מפריע לו, והלחות עוזרת לקצוות.
אדמה והחלפת עציץ
דקל הגברת צומח כגוש של גבעולים דקים שיוצאים מקנה שורש תת-קרקעי, ומערכת השורשים שלו סיבית וצפופה ולא עמוקה במיוחד — עציץ רגיל, לא צר ולא גבוה במיוחד, ועדיף כבד, כי הגוש הגבוה בעציץ קל מתהפך. המצע: כשני שלישים מצע איכותי לצמחי בית, שליש פרלייט או חול גס, וחופן קליפות אורן דקות אם יש — מחזיק לחות אבל מתנקז מהר, כי השורשים נרקבים במצע רווי. הוא מעדיף להיות צפוף, וגבעולים חדשים שיוצאים בשולי העציץ צמוד לדופן הם המצב הרגיל, לא סיבה להחלפה. בקצב הגדילה האיטי שלו — התיאור מדבר על איטי מאוד, וזה נכון: כפה חדשה או שתיים לגבעול בשנה — החלפת עציץ נדרשת פעם בשלוש-ארבע שנים, באביב, כשהשורשים יוצאים מהניקוז או שהגוש כבר דוחף את עצמו מעלה מעל שפת העציץ. עולים מידה אחת, מעבירים גוש שלם, ושומרים על הגובה שהיה: הסיבים החומים שעוטפים את בסיסי הגבעולים, שהתיאור מדמה לקליפת עץ, צריכים להישאר מעל פני המצע — בסיס קבור נרקב. לא מקלפים את הסיבים האלה "לניקוי"; הם חלק מהגבעול ומגינים עליו. גוש שגדל מדי לעציץ ולחדר לא מעבירים לעציץ גדול יותר אלא מחלקים — וזה הדקל שאצלו זה באמת עובד, ראו בסעיף הריבוי.
דישון
דקל הגברת גדל לאט מאוד ואוכל מעט מאוד, והרגישות שלו למלחים היא הסיבה השנייה לדשן בזהירות: דשן נוזלי מאוזן במחצית מהריכוז המומלץ, אחת לשישה-שמונה שבועות מהאביב עד סוף הקיץ, על מצע לח, ובסתיו ובחורף כלל לא. דשן לדקלים, עם מגנזיום ומנגן, עדיף אם יש. הסימן לעודף הוא זה של מי ברז קשים — קצוות אצבעות חומים בכל הגוש בבת אחת, קרום לבן על פני המצע — והפתרון זהה: שטיפת המצע במים רבים עד שהם זורמים בשפע מהניקוז, ודילוג על שלושה חודשים. הסימן למחסור אצלו הוא הצהבה אחידה וחיוורת של כל הכפות, כולל החדשות, אחרי שנים באותו מצע; מנה מדוללת אחת מתקנת תוך חודש-חודשיים. שלושה דברים שנראים כמו בעיית דשן ואינם: כפה אחת תחתונה שמצהיבה ומתייבשת פעם בכמה חודשים היא ההחלפה הטבעית של הצמח האיטי הזה; כפות שמחווירות בכללותן הן בדרך כלל יותר מדי אור, לא מחסור; וגבעול אחד שמצהיב מהבסיס בזמן שהשאר ירוקים הוא ריקבון שורשים, לא תזונה. מצע טרי אחרי החלפת עציץ מספיק לחצי שנה בלי דשן.
ריבוי וייחורים
דקל הגברת הוא הדקל שהכי כדאי לנסות לחלק, וזה בגלל המבנה שלו: הגבעולים יוצאים מקנה שורש תת-קרקעי שזוחל לרוחב, וגבעול צדדי שהתרחק מהמרכז מפתח שורשים משלו לפני שהוא בכלל מוציא כפה שלישית. באביב, בזמן החלפת עציץ, מוציאים את הגוש, מנערים או משרים אותו במים עד שהמצע נופל ורואים את קנה השורש, ומזהים גבעול או קבוצה של שניים-שלושה גבעולים בשוליים שיש להם קטע קנה שורש ושורשים ניכרים משלהם. חותכים שם בסכין נקייה, לא קורעים. שותלים במצע לח בעציץ קטן, שומרים לח ומוצל לחודש-חודשיים, ומקבלים שהחלק המופרד יעמוד כמעט שנה בלי גדילה נראית לפני שיוציא גבעול חדש — זה הקצב שלו. גבעול בלי שורשים משלו ובלי קטע קנה שורש לא ישרוד, כי לדקלים אין יכולת להשריש מקטע גבעול, ואין על הכפה מה לייחר. לא מחלקים צמח צעיר, ולא לחלקים של גבעול בודד; קבוצה של שלושה עם קנה שורש היא המינימום שנראה כמו צמח ומתאושש. ריבוי מזרעים, מפירות שהוא מוציא רק בחוץ, איטי ולא רלוונטי בבית — וזו הסיבה שעציץ בוגר יקר, כמו שהתיאור מציין.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבוע עד עשרה ימים — עם השקיה טובה לפני היציאה
המצע יתייבש לגמרי אי-שם באמצע התקופה. הצמח לא ימות מזה, אבל הוא ישלם: קצוות עלים יבשים, עלה תחתון או שניים שיצהיבו, ועצירה בגדילה למשך כמה שבועות אחרי החזרה. ככל שהחלון מתארך מעבר לעשרה ימים, הנזק מצטבר.
מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
כל כמה זמן להשקות רפיס גבוה (דקל הגברת)?
רפיס גבוה (דקל הגברת) מסווג אצלנו כ"השקיה בינונית" — בערך פעם בשבוע, כשהשכבה העליונה של המצע כבר יבשה למגע. עדיף לבדוק את המצע בפועל לפני כל השקיה מאשר להסתמך על תאריך קבוע בלוח השנה.
כמה אור צריך רפיס גבוה (דקל הגברת)?
רפיס גבוה (דקל הגברת) מסווג אצלנו כצמח ל"אור עקיף חלש / חצי-צל" — מספיק לו אור עקיף חלש או חצי-צל — הוא לא חייב לשבת צמוד לחלון.
האם קל לגדל רפיס גבוה (דקל הגברת)?
ברמה בינונית — הוא לא הכי תובעני שיש, אבל דורש קצת יותר תשומת לב לאור ולהשקיה ממי שרק מתחיל.
מה קורה אם שוכחים להשקות רפיס גבוה (דקל הגברת)?
רפיס גבוה (דקל הגברת) — סבילות בינונית ליובש.
האם רפיס גבוה (דקל הגברת) רעיל לחתולים?
רפיס גבוה (דקל הגברת) לא מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם רפיס גבוה (דקל הגברת) רעיל לכלבים?
רפיס גבוה (דקל הגברת) לא מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
כמה גדול רפיס גבוה (דקל הגברת) יכול לגדול?
הגודל הבוגר הרגיל של רפיס גבוה (דקל הגברת) הוא בערך עד 150-180 ס"מ בעציץ. קצב הגדילה שלו מתואר אצלנו כ"איטי".
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- Wikipedia: Rhapis excelsa
- GBIF Backbone Taxonomy: Rhapis excelsa (Thunb.) A.Henry — המין
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants: Lady Palm — הערך של Rhapis flabelliformus
