צילום: Tequila · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חלש / חצי-צל |
|---|---|
| השקיה | השקיה בינונית |
| עמידות ליובש | סבילות בינונית ליובש |
| בטוח לחתולים | כן |
| בטוח לכלבים | כן |
| רמת קושי | קלה |
תיאור
אור ומיקום
דקל הפרלור מסווג לאור עקיף חלש, ובניגוד לרוב הדקלים הוא באמת נבנה לזה: בטבע הוא גדל על רצפת יער הגשם במקסיקו ובגואטמלה, מתחת לעצים, והגובה הקטן שלו הוא סימן לכך שהוא מעולם לא היה אמור להגיע לשמש. בבית זה אומר חלון צפוני צמוד לזגוגית, מדף או שולחן מטר-שניים מחלון מזרחי, או פינה בחדר עם אור יום ברור בלי חלון צמוד — המקומות שבהם דקלים גדולים מתדלדלים ושבהם הוא פשוט ממשיך. אין לו ציוני חלון מדודים במאגר. שמש ישירה היא הדבר היחיד שפוגע בו, ומהר: הכפות הדקות והרכות מלבינות לירוק-צהבהב ואחר כך נשרפות בכתמים חומים, אז חלון דרומי או מערבי רק בעומק החדר או מאחורי וילון. באור נמוך מדי — ולוקח הרבה כדי להגיע לזה — הכפות החדשות קטנות וחיוורות והגבעולים מתארכים לכיוון החלון. הפרט שכדאי לדעת: כמו קנטיה, העציץ שקונים הוא כמעט תמיד עשרות שתילים קטנים ביחד, ולכן הצד שפונה מהחלון מתדלדל ראשון; סובבו אותו רבע סיבוב בכל השקיה. הכפות אוספות אבק — מקלחת פושרת פעם בחודש, כמו שהתיאור ממליץ, מחזירה להן את הברק ומגלה אקריות בזמן.
השקיה
צורך השקיה בינוני וסבילות יובש בינונית: נותנים לשניים-שלושה הסנטימטרים העליונים להתייבש בין השקיות, ואז משקים לעומק ומרוקנים את הצלוחית. הוא בדרך כלל יושב בעציץ קטן יחסית לגודלו, כי השורשים שלו רדודים ודלים, ועציץ קטן מתייבש מהר — בקיץ הישראלי זה בערך פעם בחמישה-שבעה ימים, בחורף פעם בעשרה ימים עד שבועיים. הסכנה אצלו היא עודף, לא חוסר: המצע הצפוף של עשרות שתילים קטנים מחזיק מים הרבה זמן, ומי שמשקה "כל יומיים כמו דקל" מרקיב את השורשים. הסימן הוא גבעולים בודדים בגוש שמצהיבים כולם, מהבסיס ועד הקצה, ומתרככים — לא כפה אחת תחתונה, שזה החלפה טבעית. הסימן ליובש הוא קצוות עלעלים חומים וכפות שמתקפלות מעט, בשתילים החיצוניים והקטנים קודם; הם מתאוששים אחרי השקיה, הקצוות לא. קצוות חומים דקים בכל הגוש כשההשקיה סדירה הם, כמו אצל רוב הדקלים, מלחים במי הברז — מים שעמדו לילה עוזרים. ואם שכחתם אותו לגמרי והוא כולו התייבש: אל תזרקו. השרו את העציץ בדלי מים לעשר דקות, גזרו את הכפות היבשות, וגבעולים שהבסיס שלהם עדיין ירוק מוציאים כפה חדשה תוך חודש-חודשיים.
טמפרטורה ולחות
הטווח הנוח לדקל הפרלור הוא 18-27 מעלות, בדיוק הטווח של דירה, והוא אחד הדקלים הסלחניים ביותר לאוויר ביתי. אין לו נתון מזגן מדוד במאגר, ולכן הכלל השמרני: לא בקו הנשיפה הישיר, אבל אותו חדר עם מזגן פועל הוא בסדר. מה שכן מפריע לו הוא אוויר יבש ממושך — התיאור ממליץ לשמור על לחות סביבתית סבירה, וזה לא סתם: בסלון ממוזג בקיץ ובחדר מחומם בחורף קצוות העלעלים משחימים, ואקריות קורים, המזיק העיקרי של הדקל הזה, מתיישבות בצד התחתון של הכפות ומכסות אותן בקורים דקים לפני שמישהו שם לב. מקלחת פושרת פעם בשבועיים-שלושה, שמרטיבה את שני צידי הכפות, מונעת את שניהם; קבוצה צפופה של צמחים או מגש חלוקי נחל עם מים מתחת לעציץ הקטן עוזרים גם הם. אמבטיה עם חלון היא מקום מצוין בשבילו — אור עקיף חלש ולחות גבוהה זה בדיוק יער הגשם שממנו הוא בא. קור הוא הגבול: מתחת ל-12 מעלות ממושכות הוא נעצר, מתחת ל-8 הכפות מכתימות, ולכן במרפסת מוצלת הוא מתאים לקיץ ולסתיו במישור החוף, ובחורף — ובירושלים תמיד — הוא צמח של בית.
אדמה והחלפת עציץ
דקל הפרלור הוא הדקל היחיד בקטלוג שלא צריך עציץ עמוק: השורשים שלו קטנים ורדודים, והוא מעדיף להיות צפוף. עציץ רגיל או אפילו רדוד, פלסטיק או חרס, בקוטר קטן בכמה סנטימטרים מקוטר הגוש. המצע: מצע איכותי לצמחי בית עם כרבע פרלייט, וזהו — הוא לא צריך קליפות ולא חול, רק ניקוז שמונע מהמצע להישאר רווי. בקצב הגדילה האיטי-בינוני שלו, וכפי שהתיאור מציין, הוא לא דורש העברה תכופה: פעם בשנתיים-שלוש, באביב, וגם אז רק אם השורשים יוצאים מחורי הניקוז או שהמצע התפרק ונשאר רטוב ימים ארוכים. עולים מידה אחת, מעבירים גוש שלם בלי לפורר — כמו אצל קנטיה, השורשים העדינים נקרעים בקלות — ושומרים על גובה השתילה. שני דברים שאפשר לעשות דווקא אצלו ולא אצל דקלים אחרים: לחלק גוש בוגר גדול מדי לשניים במקום לעבור לעציץ גדול יותר (ראו בסעיף הריבוי, עם ההסתייגויות), ולשתול אותו בעציץ משותף עם צמחים אחרים שרוצים אותם תנאים, כי הוא לא מתחרה בשורשים ולא גדל מהר.
דישון
דקל הפרלור אוכל מעט, והדבר החשוב ביותר בדישון שלו הוא לא להגזים: דשן נוזלי מאוזן במחצית או ברבע מהריכוז המומלץ, אחת לארבעה-שישה שבועות מהאביב עד סוף הקיץ, על מצע לח, ובסתיו ובחורף כלל לא. הגוש הצפוף בעציץ קטן פירושו שמלחים מצטברים אצלו מהר יותר מאשר בעציץ גדול, ולכן הסימן לעודף — קצוות חומים בכל הגוש בבת אחת, קרום לבן על פני המצע — מגיע אצלו מוקדם. הפתרון הוא שטיפת המצע במים רבים עד שהם זורמים בשפע מהניקוז, ודילוג על חודשיים. הסימן למחסור, כשהוא קורה, הוא הצהבה כללית וחיוורת של כל הכפות, כולל החדשות, אצל צמח שיושב שנים באותו מצע בלי דשן; זה מתקן תוך חודש-חודשיים אחרי מנה אחת מדוללת. הצהבה של גבעול או שניים מתוך הגוש היא לא דשן — זה ריקבון או פשוט שתיל שנגמר לו, וזה קורה בגוש של עשרות. מצע טרי אחרי החלפת עציץ מספיק לשלושה-ארבעה חודשים בלי דשן.
ריבוי וייחורים
דקל הפרלור, כמו כל דקל, גדל מנקודת צמיחה אחת לגבעול ולא מתייחר — אין על הכפה ולא על הגבעול רקמה שמשרישה, וגבעול שנחתך מת. הריבוי שלו בטבע ובמשתלה הוא מזרעים, וזה אפשרי גם בבית אם יש לכם מזל: הוא אחד הדקלים הבודדים שפורחים בעציץ, גם באור נמוך, באשכולות של כדוריות צהובות זעירות על גבעול פרחים שיוצא מבין הכפות. אבל יש צמחי זכר ונקבה, ורק גוש שיש בו משניהם מניב זרעים — פרי שחור קטן — ואלה נובטים לאט, לאורך חודשים, במצע לח וחם. מה שכן מעשי הוא ההיפך ממה שמומלץ לקנטיה: כיוון שהעציץ הוא עשרות שתילים נפרדים, כל אחד עם שורשים משלו, אפשר לחלק גוש בוגר לשניים-שלושה חלקים באביב, בהשריה של הגוש במים עד שהמצע נופל, בהפרדה עדינה ביד ולא בחיתוך, ובשתילה מיידית במצע לח. גם כאן חלק מהשתילים לא ישרוד, והחלקים המופרדים עומדים חודשים בלי לגדול — אבל בניגוד לקנטיה, זה עובד. לא מחלקים לגושים קטנים מדי: קבוצה של פחות מחמישה-שישה גבעולים נראית דלה ולא מתמלאת שנים.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבוע עד עשרה ימים — עם השקיה טובה לפני היציאה
המצע יתייבש לגמרי אי-שם באמצע התקופה. הצמח לא ימות מזה, אבל הוא ישלם: קצוות עלים יבשים, עלה תחתון או שניים שיצהיבו, ועצירה בגדילה למשך כמה שבועות אחרי החזרה. ככל שהחלון מתארך מעבר לעשרה ימים, הנזק מצטבר.
מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
כל כמה זמן להשקות חמדוראה נאה (דקל פרלור)?
חמדוראה נאה (דקל פרלור) מסווג אצלנו כ"השקיה בינונית" — בערך פעם בשבוע, כשהשכבה העליונה של המצע כבר יבשה למגע. עדיף לבדוק את המצע בפועל לפני כל השקיה מאשר להסתמך על תאריך קבוע בלוח השנה.
כמה אור צריך חמדוראה נאה (דקל פרלור)?
חמדוראה נאה (דקל פרלור) מסווג אצלנו כצמח ל"אור עקיף חלש / חצי-צל" — מספיק לו אור עקיף חלש או חצי-צל — הוא לא חייב לשבת צמוד לחלון.
האם קל לגדל חמדוראה נאה (דקל פרלור)?
כן — זה צמח קל יחסית לטיפוח, סלחני לטעויות השקיה ולתנאי בית ממוצעים, ומתאים למי שרק מתחיל.
מה קורה אם שוכחים להשקות חמדוראה נאה (דקל פרלור)?
חמדוראה נאה (דקל פרלור) — סבילות בינונית ליובש.
האם חמדוראה נאה (דקל פרלור) רעיל לחתולים?
חמדוראה נאה (דקל פרלור) לא מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם חמדוראה נאה (דקל פרלור) רעיל לכלבים?
חמדוראה נאה (דקל פרלור) לא מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
כמה גדול חמדוראה נאה (דקל פרלור) יכול לגדול?
הגודל הבוגר הרגיל של חמדוראה נאה (דקל פרלור) הוא בערך עד 120-150 ס"מ בעציץ. קצב הגדילה שלו מתואר אצלנו כ"איטי עד בינוני".
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- Wikipedia: Chamaedorea elegans
- GBIF Backbone Taxonomy: Chamaedorea elegans Mart. — המין
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants: Parlor Palm — הערך של Chamaedorea elegans
