
צילום: BKP · CC BY-SA · Wikimedia Commons
צמח גינה — לא מיועד לגידול בבית
זה צמח גינה, לא צמח בית. הוא מופיע במאגר כדי שאפשר יהיה לזהות אותו ולהבין מה הוא צריך — אבל אין גרסה שלו שעובדת בעציץ בתוך דירה. אנחנו לא ממליצים עליו באף אחד מעמודי ההתאמה לבית.
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור ישיר |
|---|---|
| השקיה | השקיה דלה (יובשני) |
| עמידות ליובש | עמיד ליובש — סולח על שכחת השקיה |
| רמת קושי | קלה |
תיאור
אור ומיקום
בוגנוויליה מסווגת לאור ישיר, ואצלנו היא מסומנת כצמח חוץ: מקומה בגינה, על גדר, על פרגולה או במרפסת פתוחה, לא בתוך הדירה. התיאור מציג אותה כמטפס קלאסי של גינות ומרפסות בארץ, ומה שמניע את הפריחה שלה הוא שמש מלאה במשך רוב היום. מרפסת דרומית או מערבית, גג, או קיר חצר שפונה לשמש, הם המקומות שבהם היא פורחת בגלים אחד אחרי השני. אפילו שמש אוגוסט במרפסת מערבית לא מפחידה אותה, כל עוד העציץ גדול מספיק כדי לא להתייבש עד הסוף. במרפסת צפונית, או מתחת לתקרה עמוקה שמסתירה את השמש, היא תמשיך לגדול ולהוציא ענפים ארוכים ועלים ירוקים, אבל עלי הכותרת הצבעוניים יופיעו מעט מאוד או בכלל לא. בתוך הבית, גם בחלון הדרומי ביותר, הזכוכית והשעות הקצרות לא נותנים לה מספיק, והיא מתדלדלת ומשירה עלים. צמח שנקנה במשתלה מוצלת מרגילים לשמש מלאה בהדרגה, במשך שבוע-שבועיים, כדי שהעלים הרכים לא ייצרבו.
השקיה
היא מסווגת להשקיה מועטה ועומדת ביובש היטב, והתיאור מסביר למה זה חשוב במיוחד אצלה: עודף מים מגדל עלווה על חשבון הפריחה. לכן נותנים למצע להתייבש לעומק כמה סנטימטרים בין השקיה להשקיה, ואז משקים בנדיבות, כך שהמים עוברים דרך כל גוש השורשים ויוצאים בתחתית. בעציץ במרפסת שמשית, בשיא הקיץ הישראלי, זה עשוי להגיע לפעמיים-שלוש בשבוע, ובעציץ גדול פחות. זו הערכה גסה בלבד, כי רוח, גודל העציץ וכיוון המרפסת משנים הרבה. צמח שנטוע באדמה בגינה, אחרי שנה-שנתיים של התבססות, מסתפק בהשקיה מועטה מאוד ולעיתים בלי טפטוף בכלל בחורף. בחורף הגשום כמעט לא משקים, ובוודאי לא כשהאדמה עוד רטובה מגשם. יובש קשה מדי מתבטא בנשירה פתאומית של עלים ושל עלי כותרת, והצמח לרוב מתאושש אחרי השקיה. עודף מים מתבטא בעלים צהובים רבים, בצמיחה ירוקה ומהירה בלי פרחים, ובמקרה הקשה בריקבון שורשים. מגש מלא מים מתחת לעציץ הוא בדיוק מה שהיא לא צריכה.
טמפרטורה ולחות
חום ישראלי לא מטריד את הבוגנוויליה, והיא פורחת גם בשרב, כל עוד יש לה מספיק מים בעציץ. מה שפוגע בה הוא קור. במישור החוף, בשפלה ובערבה היא נשארת ירוקה ופורחת חלק ניכר מהשנה, כפי שהתיאור מתאר. בירושלים, בגליל העליון ובאזורים שבהם יש לילות קרה, היא משירה עלים בחורף, וקרה ממשית עלולה לייבש ענפים צעירים. צמח מבוסס באדמה לרוב מתחדש באביב מהענפים העבים, וצמח בעציץ באזור קר כדאי להצמיד לקיר הבית בלילות הקרים או לכסות ביריעה. אין צורך להכניס אותה הביתה לחורף באזורי החוף. לחות אינה נושא אצלה: היא מסתדרת עם אוויר יבש ועם רוח מזרחית, ואין טעם לרסס. רוח חזקה יכולה לשבור ענפים ארוכים ולפזר את עלי הכותרת, ולכן קושרים מטפס צעיר לסבכה או לחוט. המזיקים הנפוצים אצלה הם כנימות עלה על הצמיחה הרכה וזחלים שאוכלים עלים, ובעיקר מדובר בנזק נראה ולא מסוכן.
אדמה והחלפת עציץ
בוגנוויליה אינה זקוקה לאדמה עשירה, וכפי שהתיאור מזהיר, קרקע עשירה מדי דוחפת אותה לייצר עלים במקום צבע. בעציץ מתאימה תערובת של מצע רגיל לצמחי חוץ עם כשליש חול גס, טוף או פרלייט, כך שהמים מתנקזים מהר. באדמת גינה כבדה וחרסיתית נוטעים במקום מוגבה מעט, כדי שמים לא יעמדו סביב הבסיס בחורף. מה שמבדיל אותה מרוב השיחים הוא רגישות השורשים: הם שבירים, והצמח לא אוהב שמפרקים את גוש השורשים. לכן כשמעבירים לעציץ גדול יותר, או לאדמה, מוציאים אותה בזהירות עם כל הגוש, בלי לנער ובלי לסלסל שורשים. מגדלים רבים מוצאים שבעציץ צפוף מעט היא פורחת טוב יותר, ולכן לא ממהרים להגדיל: מחליפים רק כשהמצע מתייבש תוך יום בקיץ או כשהעציץ נסדק. גיזום הוא חלק מרכזי בטיפול, והתיאור ממליץ לגזום בתקיפות אחרי כל גל פריחה. מקצרים את הענפים שפרחו, וכך יוצאים ענפים צעירים שעליהם יופיע הגל הבא. ועובדים עם כפפות, בגלל הקוצים החדים.
דישון
אצל בוגנוויליה הדשן הלא נכון גרוע יותר מבלי דשן. דשן עתיר חנקן, כמו רוב דשני העלווה, מייצר בדיוק את מה שהתיאור מזהיר ממנו: ענפים ארוכים ועלים ירוקים בלי צבע. לכן בוחרים דשן לצמחים פורחים, עם יחס גבוה יותר של זרחן ואשלגן, ונותנים אותו במינון צנוע, פעם בחודש בערך מהאביב ועד סוף הקיץ. בעציץ, שבו המצע נשטף בכל השקיה, יש לזה משמעות. צמח שנטוע באדמה בגינה מסתדר לרוב עם מעט מאוד, לפעמים מנה אחת באביב. בסתיו ובחורף לא מדשנים. אם הצמח נראה בריא, ירוק ומלא, אבל לא פורח, הסיבה הראשונה לבדוק היא האור, השנייה היא ההשקיה, ורק אחר כך הדשן. מגדלים רבים מוצאים שהפריחה הכי חזקה מגיעה דווקא אחרי תקופה יבשה יחסית. עלים צעירים שמצהיבים בין העורקים, באדמה הגירית והבסיסית שנפוצה בארץ, יכולים להעיד על מחסור בברזל, ואז עוזר ברזל כלאטי.
ריבוי וייחורים
בוגנוויליה מתרבה בעיקר מייחורים, והיא לא מהצמחים שמשרישים בקלות, ולכן מכינים כמה ייחורים כדי לקבל צמח אחד או שניים. הזמן הטוב הוא תחילת הקיץ, כשהחום כבר יציב. בוחרים ענף בעובי של עיפרון בערך, בשל למחצה, שהתחיל להתקשות אבל עדיין גמיש, לא ענף ישן וחום, וחותכים קטע באורך 10-15 ס"מ. מסירים את רוב העלים, טובלים את הבסיס בהורמון השרשה ותוקעים במצע קליל ומנקז, חצי פרלייט וחצי מצע. שומרים על לחות עדינה, לא רטיבות, במקום חם ובהיר בלי שמש צהריים. השרשה לוקחת לרוב חודש עד חודשיים. דרך בטוחה יותר למי שיש לו צמח בוגר היא הברכה: מכופפים ענף נמוך אל האדמה או אל עציץ סמוך, מכסים קטע ממנו במצע ומצמידים באבן. אחרי כמה חודשים, כשיש לו שורשים משלו, מנתקים אותו מהאם. הזנים הצבעוניים המיוחדים נשמרים רק כך, ולא מזרע.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
הרעילות של בוגנוויליה חלקה לחתולים, לכלבים ולילדים עדיין לא נבדקה אצלנו מול מקור טוקסיקולוגי מוסמך, ולכן אנחנו לא כותבים כאן תשובה. אנחנו מפרסמים את הפרט הזה רק כשהוא מבוסס על קונצנזוס מקובל (למשל ASPCA) ולא על השערה — עד אז, אם יש בבית חיה או ילד שנוגסים בעלים, כדאי להתייחס לצמח כלא ידוע ולהתייעץ עם וטרינר או עם המרכז הארצי למידע בהרעלות. איך אנחנו קובעים מה מתפרסם: מדיניות העריכה שלנו.
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבועיים ומעלה — אפשר לנסוע בלי לארגן כלום
למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.



