קלתאה רוזאופיקטה (קלתאה מצוירת)

Calathea roseopicta

Rose-Painted Calathea

עודכן לאחרונה:

🌺עלווה נוי ופריחהרמת קושי: מאתגרת
קלתאה רוזאופיקטה (קלתאה מצוירת) (Calathea roseopicta / Rose-Painted Calathea)

צילום: Mokkie · CC BY-SA · Wikimedia Commons

מצאתם טעות בדף הזה?

⛅
אור עקיף חלש / חצי-צל
אור
💧💧💧
השקיה תכופה + לחות גבוהה
השקיה / לחות
📏
30-50 ס"מ, ורחב כמו שהוא גבוה
גודל בוגר
📈
בינוני
קצב גדילה

התשובה ב-20 שניות

אוראור עקיף חלש / חצי-צל
השקיההשקיה תכופה + לחות גבוהה
עמידות ליובשרגיש ליובש — לא לתת למצע להתייבש לגמרי
בטוח לחתוליםכן
בטוח לכלביםכן
רמת קושימאתגרת

תיאור

הקלתאה שרואים הכי הרבה במשתלות בשנים האחרונות, בדרך כלל תחת שמות הזנים שלה — 'מדליון', 'דוטי', 'רוזי', 'קרימזון' — ולא תחת שם המין. העלים עגולים ורחבים, ירוק כהה עם 'מכחול' ורוד או כסוף שמצויר לאורך העורק המרכזי ובקו מקביל לשוליים, והצד התחתון סגול-ארגמן עמוק; בזנים הכהים כמעט כל העלה שחור-סגול ורק הפס הוורוד מאיר. כמו כל בני משפחת המרנטה העלים מתקפלים בערב ונפתחים בבוקר, בתנועה שאפשר ממש לשמוע. הבוטנאים העבירו אותה ב-2012 לסוג Goeppertia, אך במסחר היא נשארה 'קלתאה'. הטיפול הוא הטיפול הקלתאי המוכר, ולא קל: לחות אוויר גבוהה, מצע לח בקביעות (לא רטוב, לא יבש), מים מסוננים או מי גשם — פלואוריד ומלחים במי הברז הם הסיבה מספר אחת לקצוות חומים ופריכים — ואור בהיר אך עקיף בלבד, כי שמש ישירה מלבינה את הציור ושורפת את השוליים. באור חלש מדי הצבע הוורוד דוהה והעלים החדשים יוצאים ירוקים. אוויר יבש ממזגן מזמין אקריות קורים, שמסתתרות בצד התחתון של העלים. בגלל הרגישות למים ולאוויר יבש היא מתאימה למי שכבר הצליח עם קלתאה אחת, ופחות כצמח ראשון. לפי ה-ASPCA אינה רעילה לחתולים ולכלבים, וזה יתרון גדול ביחס לרוב צמחי העלווה המצוירים.

אור ומיקום

קלתאה מצוירת מסווגת לאור עקיף נמוך, אבל התיאור שלה מדייק את זה: אור בהיר, רק לא ישיר. המקום הטוב ביותר הוא מטר מחלון מזרחי או צפוני, או בעומק חדר עם חלון דרומי או מערבי מאחורי וילון, במקום שבו רואים שמיים אבל שמש לא נוגעת בעלים. אצלה האור קובע את הדבר שבגללו קונים אותה, הציור הוורוד או הכסוף. שמש ישירה דרך זכוכית בקיץ הישראלי מלבינה את הציור ושורפת את שולי העלים העגולים, לפעמים תוך אחר צהריים אחד. באור חלש מדי קורה ההפך, כפי שהתיאור אומר: הוורוד דוהה, ועלים חדשים יוצאים ירוקים כמעט אחידים. זה סימן שכדאי לקרב אותה לחלון, והוא מופיע הרבה לפני שהצמח עצמו נחלש. בזנים הכהים, כמו 'דוטי' ו'מדליון', הדהייה איטית יותר אבל מתרחשת גם שם. העלים מתקפלים בערב ונפתחים בבוקר, ועלה שנשאר זקוף ומקופל גם בצהריים הוא סימן שיש לה יותר מדי אור. מסובבים את העציץ רבע סיבוב פעם בחודש, לא יותר, כי כל שינוי כיוון מחייב את העלים להתכוונן מחדש.

השקיה

צורך השקיה גבוה וסבילות יובש נמוכה, והתיאור מגדיר את היעד בשלוש מילים: לח, לא רטוב, לא יבש. כשהסנטימטר העליון מתייבש לאצבע, משקים עד שמים יוצאים מהניקוז ומרוקנים את הצלוחית אחרי רבע שעה. בקיץ ובחדר ממוזג זה בערך כל שלושה-ארבעה ימים, בחורף פעם בשבוע. מה שמבדיל אותה מרוב הצמחים הוא סוג המים: לפי התיאור, פלואוריד ומלחים במי הברז הם הסיבה מספר אחת לקצוות החומים והפריכים שבגללם אנשים מוותרים עליה. השארת מים בכלי פתוח ללילה משחררת כלור, אבל לא פלואוריד ולא את הסידן של מי הברז הקשים בישראל. לכן מים מסוננים (פילטר ביתי או מסנן בקבוק), מי מזגן שנאספו בכלי נקי, או מי גשם בחורף, ופעם בחודשיים שוטפים את המצע בהרבה מים כאלה. יובש מלא אחד משאיר סימן: העלים מתגלגלים לאורכם, ושוליים חומים לא חוזרים להיות ירוקים. עודף מים נראה אחרת: עלים תחתונים שמצהיבים כולם, פטוטרות רכות ליד המצע, וריח טחוב מהעציץ. אחרי השקיה מלמעלה מנערים מים שנשארו בתוך עלים מגולגלים חדשים.

טמפרטורה ולחות

הטווח הנוח לקלתאה מצוירת הוא 18-27 מעלות, והיא צמח בית לכל השנה, בלי מרפסת גם בקיץ. מתחת ל-15 מעלות, או ברוח קרה מחלון פתוח בחורף, העלים מתגלגלים ומקבלים כתמים כהים ורכים. מעל 30 מעלות, ליד חלון לוהט, השוליים נשרפים גם בלי שמש ישירה. אין לה נתון מזגן מדוד במאגר, והתיאור עצמו מזהיר מפני אוויר יבש של מזגן, ולכן הכלל כאן חד מהרגיל: חדר ממוזג אפשרי, אבל לא בכיוון הזרם, ולא ליד תנור או מפזר חום בחורף. לחות: היא צריכה לחות גבוהה, ומתחת ל-50% קצות העלים העגולים מתייבשים. מכשיר אדים קטן לידה הוא הפתרון היעיל בדירה ישראלית. מגש חלוקים עם מים וקיבוץ עם צמחים אחרים עוזרים מעט, וריסוס כמעט לא משנה את הלחות ומשאיר על העלים כתמי אבנית של מי ברז. המזיק שהתיאור מזכיר הוא אקריות קורים, שמסתתרות בצד התחתון הסגול של העלים, בדיוק הצד שלא רואים. הופכים עלה או שניים פעם בחודש ומחפשים נקודות בהירות זעירות וקורים דקים, ואם יש, שוטפים במקלחת פושרת.

אדמה והחלפת עציץ

קלתאה מצוירת צריכה מצע שנשאר לח לאורך זמן בלי להידחס. בערך חצי מצע מבוסס כבול או קוקוס, רבע פרלייט ורבע קליפות אורן דקות או מצע לסחלבים. השורשים שלה דקים, ובמצע כבד שנשאר רטוב בתחתית הם נרקבים גם כשההשקיה נכונה. היא רחבה כמו שהיא גבוהה, 30-50 ס"מ לכל כיוון, ולכן עציץ רחב מעט יותר מעמוק מתאים לה יותר מעציץ גבוה וצר. פלסטיק או קרמיקה מזוגגת עדיפים על חרס, שמייבש מהר מדי צמח שצריך להישאר לח, ותמיד עם חורי ניקוז. מחליפים פעם בשנה-שנתיים, בסוף האביב או בתחילת הקיץ: כשהשורשים יוצאים מהניקוז, כשהמצע מתייבש תוך יום, או כשהגושים ממלאים את כל פני העציץ. עולים 2-3 ס"מ בקוטר ושותלים באותו עומק בדיוק. הרבה צמחים נמכרים במשתלה במצע כבול דחוס, ואם אחרי כמה חודשים בבית המצע נשאר רטוב ימים ארוכים, כדאי להחליף גם אם העציץ עדיין לא מלא. שבוע-שבועיים של עלים מגולגלים אחרי ההעברה הם הלם רגיל. בתקופה הזו שומרים עליה בצל, מצע לח, בלי דשן, ובלי להזיז אותה.

דישון

קלתאה מצוירת צריכה מעט דשן, ורגישה למלחים בדיוק כמו למלחי מי הברז שהתיאור מזהיר מהם. דשן נוזלי מאוזן לצמחי עלווה בחצי מהריכוז שעל הבקבוק, פעם בחודש מאפריל עד ספטמבר, תמיד על מצע לח ולא על מצע יבש, שבו הדשן שורף את השורשים הדקים. בסתיו ובחורף מפסיקים לגמרי. אחרי החלפת עציץ, חודשיים בלי דשן. מגדלים רבים חושבים שדשן יחזיר את הוורוד לעלים, וזה לא עובד: הציור תלוי באור, כמתואר בסעיף האור, ועודף חנקן דווקא מייצר עלים גדולים וירוקים יותר עם פחות ניגוד. הסימן לחוסר אמיתי, בצמח שיושב שנה ויותר באותו מצע, הוא עלים חדשים קטנים ובהירים וצמיחה שנעצרת באמצע הקיץ. הסימן לעודף מוכר: קצוות חומים שמתקדמים פנימה, וקרום לבן על פני המצע או על שפת העציץ. אז שוטפים את המצע במים מסוננים רבים ומדלגים חודשיים. אצל קלתאה, קצה חום הוא כמעט תמיד מים, לחות או מלחים, ודשן נוסף רק מחמיר אותו.

ריבוי וייחורים

קלתאה מצוירת מתרבה בבית רק בחלוקה. אין לה גבעול עם צמתים, ועלה או פטוטרה בכוס מים לא ישרישו, גם אם יישארו ירוקים כמה שבועות. היא גדלה מקני-שורש קצרים מתחת למצע ומוציאה גושים חדשים לצדדים, וכשיש בעציץ שלושה גושים ומעלה אפשר לחלק. הזמן הנכון הוא סוף האביב או תחילת הקיץ, יחד עם החלפת העציץ. משקים יום לפני, מוציאים את הצמח, מנערים חלק מהמצע, ומפרידים ביד לאורך קווי ההפרדה הטבעיים. סכין נקייה רק במקום שבו אין ברירה. כל חלק צריך לפחות שלושה עלים ושורשים משלו. שותלים כל חלק בעציץ קטן במצע מסעיף האדמה, ומחזיקים שלושה-ארבעה שבועות במקום חם ומוצל עם שקית שקופה פתוחה מעל, כדי לשמור לחות. עלה או שניים שנובלים בתקופה הזו הם חלק מההתאוששות. חשוב לדעת: הזנים המסחריים, 'דוטי', 'רוזי', 'מדליון', נשמרים בחלוקה, כי כל חלק הוא אותו צמח. זרעים, אם בכלל מופיעים בבית, לא ייתנו את אותו ציור.

מדריכי הטיפוח הכלליים

איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:

רעילות לחיות מחמד ולילדים

בטוח לחתולים
בטוח לכלבים

כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?

ארבעה עד חמישה ימים — מעבר לזה צריך מישהו שישקה (צמח צמא במיוחד — הניחו את הקצה הקצר של הטווח)

למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.

שאלות נפוצות

האם קלתאה רוזאופיקטה (קלתאה מצוירת) רעיל לחתולים?

קלתאה רוזאופיקטה (קלתאה מצוירת) לא מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).

זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.

האם קלתאה רוזאופיקטה (קלתאה מצוירת) רעיל לכלבים?

קלתאה רוזאופיקטה (קלתאה מצוירת) לא מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).

זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.

מקורות

עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.

צמחים דומים

עוד על ההתאמה לבית שלכם

  • היא ברשימה המרכזית של העמוד הזה: מסווגת לאור עקיף נמוך ולהשקיה תכופה עם לחות גבוהה. חדר רחצה עם חלון נותן לה את שני הדברים שהסלון הממוזג לא נותן, לחות ואור רך. אם מי המקלחת אצלכם קשים, משקים אותה במים מסוננים ולא מהברז שבאותו חדר.

    צמחים לחדר אמבטיה
  • היא ברשימה החיובית של העמוד הזה: מתועדת אצלנו כלא רעילה לחתולים ולכלבים, וכפי שהתיאור מציין, זה יתרון נדיר בצמח עלווה מצויר. רוב הצמחים עם עלים צבעוניים כאלה בחנות הם ארואידים רעילים, ולכן כדאי לבדוק את השם לפני הקנייה.

    צמחים בטוחים לחתולים