כליביה

Clivia miniata

Clivia / Bush Lily

עודכן לאחרונה:

🌺עלווה נוי ופריחהרמת קושי: קלה
כליביה (Clivia miniata / Clivia / Bush Lily)

צילום: Krzysztof Ziarnek, Kenraiz · CC BY-SA · Wikimedia Commons

מצאתם טעות בדף הזה?

⛅
אור עקיף חלש / חצי-צל
אור
💧
השקיה דלה (יובשני)
השקיה / לחות
📏
40-60 ס"מ
גודל בוגר
📈
איטי
קצב גדילה

התשובה ב-20 שניות

אוראור עקיף חלש / חצי-צל
השקיההשקיה דלה (יובשני)
עמידות ליובשעמיד ליובש — סולח על שכחת השקיה
בטוח לחתוליםלא
בטוח לכלביםלא
רמת קושיקלה

תיאור

כליביה היא אחד מצמחי הבית הוותיקים שעדיין נפוצים מאוד בישראל, ומוכרת מלובי בנייני מגורים, מחצרות מוצלות וממרפסות צפוניות. היא מגדלת מניפה סימטרית של עלים רצועתיים עבים וכהים, ובסוף החורף ובאביב שולחת גבעול פריחה עבה שנושא צביר של פרחים כתומים-אדומים. בניגוד לרוב הצמחים הפורחים היא דווקא לא רוצה שמש ישירה — אור חזק שורף את העלים ומחוויר אותם לירוק-צהבהב — ומעדיפה צל או אור עקיף חלש, וזו הסיבה שהיא מצליחה במקומות שבהם רוב הצמחים הפורחים נכשלים. השורשים העבים אוגרים מים, כך שהיא סולחת על שכחת השקיה והסכנה האמיתית היא דווקא עודף מים וריקבון. כדי שתפרח שוב בשנה הבאה היא צריכה מנוחה ברורה: כ-6-8 שבועות בחורף במקום קריר עם השקיה מזערית, ורק אז חזרה להשקיה רגילה. כל חלקי הצמח מכילים אלקלואידים רעילים לחתולים ולכלבים.

אור ומיקום

כליביה שייכת לקבוצת האור העקיף החלש, ומבין הצמחים הפורחים היא מהמעטים שבאמת מצליחים בו. התיאור מזכיר את המקומות שבהם רואים אותה בישראל, לובי של בניין, חצר מוצלת ומרפסת צפונית, וזה בדיוק האור שלה. בתוך הבית היא מתאימה לחלון צפוני, לעומק חדר שמואר מחלון מזרחי, או לכמה מטרים מחלון דרומי. שמש ישירה מזיקה לה: כפי שהתיאור אומר, העלים מחווירים לירוק-צהבהב, ובחלון מערבי באוגוסט מקבלים כתמי כוויה בהירים שלא נעלמים. לכן היא ברשימת ה"להימנע" של עמוד החלון השמשי, ובצדק. ובכל זאת יש גבול לצל: בחושך כמעט מוחלט העלים יישארו יפים, אבל הצמח לא יצבור מספיק כוח כדי לשלוח גבעול פריחה. אם הכליביה שלכם בריאה ולא פורחת, בדקו קודם את תקופת המנוחה, כמתואר בסעיף הטמפרטורה, ורק אחר כך שקלו מקום מעט בהיר יותר. וכשגבעול הפריחה מתחיל לעלות, משאירים את העציץ במקומו ובאותו כיוון, כדי שהפרחים ייפתחו לצד אחד.

השקיה

השקיה מעטה ועמידות טובה ליובש הן מה שהנתונים מייחסים לה, ויש לזה סיבה: השורשים העבים והבשרניים, כפי שהתיאור מסביר, אוגרים מים. לכן נותנים למצע להתייבש לפחות עד מחציתו בין השקיה להשקיה. בעונת הגידול, מהאביב ועד הסתיו, זה בערך פעם בשבוע וחצי עד שלושה שבועות, לפי גודל העציץ והחום. אלה רק הערכות, והבדיקה היא באצבע עמוק במצע או בהרמת העציץ. משקים לעומק, נותנים לעודף לצאת, ולא משאירים מים בצלוחית. הסכנה האמיתית, שהתיאור מדגיש, היא עודף מים: עלים שמצהיבים מהבסיס, בסיס מניפה רך וריח רע מהמצע. בחורף מגיעה תקופת המנוחה, ובה ההשקיה כמעט נעצרת: לגימה קטנה פעם בחודש, רק כדי שהעלים לא יתקמטו. כשגבעול הפריחה מציץ מבין העלים ומגיע לגובה של כ-15 ס"מ, חוזרים בהדרגה להשקיה רגילה. מי שחוזר להשקות בנדיבות מוקדם מדי, כשהגבעול עוד זעיר, עלול לקבל פרחים שנפתחים נמוך, תקועים בין העלים.

טמפרטורה ולחות

כליביה מסתדרת עם טמפרטורות של דירה ישראלית לאורך רוב השנה, ומה שמייחד אותה הוא שהיא צריכה חורף. התיאור מגדיר את זה: מנוחה של שישה עד שמונה שבועות בקור, כמעט בלי מים, ואצל מגדלים זה בערך 10-13 מעלות. כאן ההבדל בין הערים מורגש. בירושלים, במרפסת סגורה או בחדר לא מחומם, היא מקבלת את הקור הזה כמעט מעצמה, ובדרך כלל פורחת בלי מאמץ. בתל אביב, בסלון מחומם, היא עלולה לא לקבל מספיק קור ולא לפרוח, ואז מעבירים אותה לחדר המדרגות, למרפסת מקורה או לחדר הקריר ביותר בבית מדצמבר ועד סוף ינואר בערך. קור קל היא סובלת, אבל לא כפור, ולכן בלילות קרה מכניסים אותה. בקיץ היא מחזיקה גם בחום, כל עוד היא בצל. גם עמוד החדר הממוזג מונה אותה, והיא אכן אינה רגישה לאוויר יבש ולא צריכה לחות מיוחדת. כנימה קמחית אוהבת להסתתר בבסיס העלים הצפופים, ולכן שם בודקים מדי פעם.

אדמה והחלפת עציץ

כליביה אוהבת להיות צפופה, וזה הדבר הראשון שצריך לדעת עליה לפני שמחליפים עציץ. צמח שהשורשים העבים שלו ממלאים את העציץ ואפילו מרימים את המצע פורח טוב יותר מצמח שהועבר לכלי מרווח. לכן מחליפים רק כל שלוש-ארבע שנים בערך, או כשהשורשים ממש מותחים את העציץ, ותמיד אחרי הפריחה, בסוף האביב. לא בחורף ולא כשיש גבעול פריחה. עולים מידה אחת בלבד. התערובת: אדמת עציצים טובה שמעורבבים בה פרלייט או קליפות אורן גסות, בערך שליש מהנפח, כדי שהשורשים הבשרניים יקבלו אוויר ולא יירקבו. העציץ צריך להיות כבד ויציב, כי מניפה של עלים עבים בגובה 40-60 ס"מ, לפי הנתונים, נוטה ליפול בכלי פלסטיק קל, וחרס או קרמיקה עובדים יפה. בזמן ההחלפה מטפלים בשורשים בעדינות: הם שבירים, ושורש שנשבר נרקב בקלות במצע לח. בסיס העלים נשאר בגובה שבו היה, מעל המצע, ומחכים כמה ימים לפני ההשקיה הראשונה.

דישון

כליביה איטית וצנועה גם בדישון. דשן מאוזן או דשן לפריחה, מדולל לחצי, בערך אחת לארבעה שבועות, מסוף הפריחה באביב ועד סוף הקיץ. בסתיו מפסיקים, ובזמן מנוחת החורף לא מדשנים כלל. חוזרים לדשן רק כשגבעול הפריחה כבר עלה ונראה היטב. דשן בזמן המנוחה עלול לעודד עלים חדשים במקום פריחה, ולקלקל את האות שהצמח צריך. הסימן לעודף: קצוות עלים חומים ופסים צהבהבים. הסימן לחוסר הוא עלים חדשים חיוורים וקצרים, אבל אצל כליביה גוון ירוק בהיר נובע לפעמים דווקא מעודף שמש, כמו שהתיאור מזכיר, ולא מרעב, ולכן לפני שמגבירים דשן בודקים את האור. ומכיוון שהיא עומדת שנים באותו עציץ, המלחים ממי הברז הגיריים מצטברים. פעם או פעמיים בשנה, בעונת הגידול, מעבירים הרבה מים דרך העציץ, נותנים לו להתנקז היטב, ורק אחר כך חוזרים לשגרה.

ריבוי וייחורים

יש שתי דרכים, ואחת מהן הרבה יותר מעשית. הדרך המעשית היא הפרדת ילדים: כליביה בוגרת מצמיחה ליד הבסיס מניפות קטנות משלה. מחכים שלכל ילד יהיו לפחות ארבעה-חמישה עלים ושורשים משלו, ואז, מיד אחרי הפריחה, מוציאים את הצמח מהעציץ ומפרידים בזהירות, בסכין נקייה אם צריך, תוך שמירה על כמה שורשים עבים לכל חלק. שותלים בעציץ קטן במצע מאוורר, ומשקים מעט עד שהוא מתבסס. ילד כזה פורח לרוב אחרי שנתיים-שלוש. אם הגוש צפוף ופורח יפה, אפשר גם להשאיר את הילדים במקומם, והצמח יפרח בכמה גבעולים בבת אחת. הדרך השנייה היא מזרעים, מהפירות האדומים שמופיעים אחרי הפריחה ומבשילים לאורך חודשים. היא אפשרית, אבל צמח מזרע עשוי לחכות ארבע-חמש שנים ויותר עד הפריחה הראשונה. מגדלים רבים חותכים את הפרחים הנבולים לפני שנוצרים פירות, כדי לא לבזבז את כוחות הצמח. עובדים עם כפפות, ושומרים את הפירות הרחק מחיות, כי כל חלקי הצמח רעילים.

מדריכי הטיפוח הכלליים

איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:

רעילות לחיות מחמד ולילדים

לא בטוח לחתולים
לא בטוח לכלבים

כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?

שבועיים ומעלה — אפשר לנסוע בלי לארגן כלום

למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.

שאלות נפוצות

האם כליביה רעיל לחתולים?

כן — כליביה מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.

זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.

האם כליביה רעיל לכלבים?

כן — כליביה מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.

זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.

מקורות

עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.

צמחים דומים

עוד על ההתאמה לבית שלכם

  • העמוד הזה מונה אותה בין המתאימים, ומעטים שם פורחים כמוה. האור החלש שהיא מסווגת לו הוא בדיוק מה שמתאים לה, כפי שמוסבר בסעיף האור, ואם היא מקבלת גם את מנוחת החורף הקרירה, היא תשלח פרחים כתומים גם בפינה שבה צמחים פורחים אחרים נכשלים.

    צמחים לאור נמוך
  • ברשימת ה"להימנע" של עמוד החתולים היא מופיעה בגלל רעילות: הנתונים שלנו מסמנים אותה כמסוכנת לחתולים ולכלבים, והתיאור מציין אלקלואידים בכל חלקי הצמח. העלים הרצועתיים בגובה הרצפה והפירות האדומים מושכים חיות סקרניות, ולבעלי חתולים עדיף לבחור צמח מהרשימה הבטוחה שם.

    צמחים בטוחים לחתולים