
צילום: Beatrice Murch · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה דלה (יובשני) |
| עמידות ליובש | עמיד ליובש — סולח על שכחת השקיה |
| בטוח לחתולים | כן |
| בטוח לכלבים | כן |
| רמת קושי | קלה |
תיאור
אור ומיקום
הויה פוביקליקס מסווגת לאור עקיף חזק, והתיאור נותן לאור שני תפקידים: הוא מעודד פריחה ומחדד את הכתמים הכסופים על העלים. המקום הטוב ביותר הוא צמוד לחלון מזרחי, או ליד חלון דרומי או מערבי מאחורי וילון מפזר. כמו הויה בשרנית, העלים העבים שלה סובלים שמש יותר מרוב צמחי העלווה. שמש בוקר ישירה טובה לה, וגם שמש חורף דרומית, ועלים שמקבלים אור חזק מקבלים לפעמים גוון אדמדם-בורדו. זה שיזוף ולא נזק. שמש צהריים ישירה דרך זכוכית בקיץ הישראלי היא הגבול: עלים שמצהיבים ומתייבשים בצד הפונה לחלון. באור חלש היא לא מתה, אבל מפסיקה לעשות את שני הדברים שבגללם מגדלים אותה. הכתמים הכסופים בעלים החדשים מתמעטים, ואשכולות הפרחים לא מופיעים. במקום זה היא מוציאה קנוקנות ארוכות וחשופות שמחפשות אור. קנוקנת כזו לא חותכים: העלים יגיעו אחריה, ובקצה שלה גם הפריחה של השנה הבאה.
השקיה
צורך השקיה נמוך וסבילות יובש טובה, והתיאור מסכם: היא נוהגת כמו סוקולנט, ורגישה יותר להשקיית יתר מאשר למעט מים. הכלל: נותנים למצע להתייבש כמעט עד התחתית, ובודקים עם אצבע עמוק במצע או לפי משקל העציץ. אז משקים לעומק עד שמים יוצאים מהניקוז ומרוקנים את הצלוחית. בקיץ זה בערך פעם בעשרה ימים עד שבועיים, ובחורף פעם בשלושה-ארבעה שבועות. צמח בעציץ תלוי, ליד חלון, מתייבש מהר יותר. הסימן הטוב ביותר לצמא הוא העלה עצמו: עלה שמתרכך מעט ומתכופף כשלוחצים עליו בעדינות, במקום להיות קשיח, אומר שהגיע הזמן. אחרי השקיה הוא מתמלא בחזרה תוך יום-יומיים. הסימן לעודף מים: עלים שמצהיבים ונושרים מהחלק התחתון של הגבעול, וגבעול שמשחיר ומתרכך ליד המצע. עלים מקומטים על מצע רטוב אינם צמא, אלא שורשים שנרקבו ולא מסוגלים לשתות. בתקופת הפריחה, מאביב עד סוף הקיץ, היא שותה מעט יותר, ויובש קיצוני בזמן הזה עלול להפיל ניצנים.
טמפרטורה ולחות
הטווח הנוח להויה פוביקליקס הוא 18-30 מעלות, והיא אחד הצמחים הנוחים לקיץ הישראלי: העלים העבים והשעוותיים לא מתייבשים בחום, והיא לא תלויה בלחות גבוהה. מתחת ל-12-13 מעלות, צמוד לזגוגית קרה בלילות חורף או במרפסת פתוחה, העלים מקבלים כתמים כהים ורכים, ולכן בחורף היא בפנים. אין לה נתון מזגן מדוד במאגר, ולכן הכלל השמרני: חדר ממוזג בסדר, זרם האוויר הישיר של המזגן לא. לחות: היא מסתדרת עם האוויר של דירה ממוזגת או מחוממת, ואין צורך לרסס. לחות גבוהה יותר עוזרת לשורשי האוויר שהיא מוציאה לאורך הגבעול להיאחז בתמיכה, אבל היא לא תנאי. במרפסת מוצלת היא יכולה לבלות את הקיץ, מאפריל עד אוקטובר, וחוזרת הביתה כשהלילות יורדים מתחת ל-15 מעלות. הפרחים שלה מפיצים ריח מתוק בעיקר בלילה, כפי שהתיאור אומר, והם מפרישים גם צוף דביק שמטפטף על מה שמתחתיהם, אז לא מעל רהיט עדין. המזיק העיקרי: כנימה קמחית בבסיס העלים ובזקיקים. מסירים במקלון אוזניים עם כוהל.
אדמה והחלפת עציץ
הויה פוביקליקס היא מטפסת אפיפיטית, ושורשיה צריכים אוויר יותר ממים. בערך חלקים שווים של מצע לצמחי בית, קליפות אורן או מצע לסחלבים, ופרלייט. מצע כזה מתייבש מהר, ואצל צמח שמתנהג כסוקולנט זה בדיוק הרעיון. כמו כל ההויות, היא אוהבת עציץ צפוף, ובעציץ צפוף גם פורחת יותר. לכן מחליפים רק כל שנתיים-שלוש, באביב, כשהשורשים יוצאים מחורי הניקוז או כשהמצע התפורר ונשאר רטוב ימים ארוכים. עולים מידה אחת בלבד. עציץ גדול מדי יחזיק מצע רטוב סביב שורשים מעטים ויעכב פריחה לשנה-שנתיים. עציץ חרס עוזר למצע להתייבש. הגבעולים שלה מגיעים לשני מטרים ויותר, כפי שהתיאור אומר, ולכן כדאי לתכנן מראש: עציץ תלוי שהגבעולים משתלשלים ממנו, או קשת, סולם או חוטים לטיפוס שהקנוקנות נכרכות סביבם בעצמן. בהחלפת עציץ מעבירים את התמיכה יחד עם הצמח ולא מנסים לפרום את הגבעולים ממנה, כי הם נשברים ואיתם אובדים הזקיקים של הפריחה.
דישון
הויה פוביקליקס לא צריכה הרבה דשן. דשן נוזלי מאוזן לצמחי בית במחצית מהריכוז שעל הבקבוק, פעם בחודש מהאביב עד סוף הקיץ, תמיד על מצע לח. בסתיו ובחורף מפסיקים לגמרי. אחרי החלפת עציץ, חודשיים בלי דשן. באביב, לקראת עונת הפריחה, יש מגדלים שעוברים לדשן לצמחים פורחים, עם יותר זרחן ואשלגן, וזה בסדר במינון מדולל. אבל הבקבוק הוא לא מה שקובע אם היא תפרח. שלושה דברים קובעים: אור חזק, עציץ צפוף, וצמח בוגר מספיק, בדרך כלל אחרי שנתיים-שלוש מייחור. ועוד דבר אחד, שהתיאור מדגיש: הזקיק, הגבעול הקצר שנשאר אחרי שהפרחים נבלו. לא חותכים אותו, כי ממנו יוצאים הפרחים של העונות הבאות. הרבה פוביקליקס לא פורחות רק כי מישהו ניקה אותן. הסימן לחוסר: עלים חדשים קטנים ובהירים, בצמח שכבר גדל. הסימן לעודף: קצוות עלים חומים וקרום לבן על פני המצע. אז שוטפים במים רבים ומדלגים חודשיים.
ריבוי וייחורים
הויה פוביקליקס מתרבה בקלות מייחורי גבעול, בתנאי שיש בהם צומת, הנקודה שבה העלים מחוברים לגבעול. עלה בודד בלי צומת עלול להשריש, אבל לא יצמח. חותכים קטע של 10-15 ס"מ עם שניים-שלושה צמתים וזוג עלים או שניים, ממש מתחת לצומת. הזמן הטוב הוא האביב והקיץ. מוהל לבן קצת נוזל מהחתך, וזה נורמלי. נותנים לחתך להתייבש כשעה, ומשרישים באחת משלוש דרכים: בכוס מים, בפרלייט לח או בספגנום לח. במקום חם ובהיר, תוך שלושה-חמישה שבועות מופיעים שורשים, ושותלים כשהם באורך 2-3 ס"מ במצע האוורירי מסעיף האדמה. כמה ייחורים יחד בעציץ אחד נותנים צמח מלא מהר יותר. דרך בטוחה עוד יותר היא הרכבה: מניחים קנוקנת ארוכה על פני מצע לח בעציץ קטן לידה, מצמידים צומת למצע, ומנתקים רק כשהוא השריש, אחרי כמה שבועות. ייחור מזן 'Splash' ייראה כמו האם, כולל הכתמים הכסופים, כי זה אותו צמח. זו גם הסיבה שהזן הזה כל כך נפוץ בהחלפות בין מגדלים.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבועיים ומעלה — אפשר לנסוע בלי לארגן כלום
למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
האם הויה פוביקליקס רעיל לחתולים?
הויה פוביקליקס לא מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם הויה פוביקליקס רעיל לכלבים?
הויה פוביקליקס לא מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- Wikipedia: Hoya pubicalyx
- GBIF Backbone Taxonomy: Hoya pubicalyx Merr. — המין
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants — הרשימה המלאה; לצמח הזה אין ערך משלו, והרעילות נקבעה לפי הסוג או המשפחה



