אנתוריום קלרינרוויום

Anthurium clarinervium

Velvet Cardboard Anthurium

עודכן לאחרונה:

🌿ארואידים אספנייםרמת קושי: מאתגרת🌿 עומק אספן
אנתוריום קלרינרוויום (Anthurium clarinervium / Velvet Cardboard Anthurium)

צילום: Daderot · CC0 · Wikimedia Commons

מצאתם טעות בדף הזה?

🌤️
אור עקיף חזק
אור
💧💧💧
השקיה תכופה + לחות גבוהה
השקיה / לחות
📏
עד 60 ס"מ, גדילה איטית
גודל בוגר
📈
איטי
קצב גדילה

התשובה ב-20 שניות

אוראור עקיף חזק
השקיההשקיה תכופה + לחות גבוהה
עמידות ליובשרגיש ליובש — לא לתת למצע להתייבש לגמרי
בטוח לחתוליםלא
בטוח לכלביםלא
רמת קושימאתגרת

תיאור

עלים גדולים בצורת לב, מרקם קטיפתי כהה, ועורקים לבנים-כסופים בולטים שיוצרים תבנית גיאומטרית כמעט מצוירת — אחד מינים ה"ולווט ליף" (velvet-leaf) הכי מבוקשים בקהילת אספני האנתוריום, ודורש תנאי גידול הרבה יותר מדויקים מרוב צמחי הבית הנפוצים.

אור ומיקום

קלרינרוויום מסווג לאור עקיף חזק, וחשוב להבין מה זה אומר: הרבה אור מפוזר, אבל בלי שמש ישירה על העלים. זה לא צמח לפינה חשוכה. המקום הנכון הוא חדר שבו אפשר לקרוא ספר בנוחות באמצע היום בלי להדליק מנורה. צמוד לחלון צפוני זה מצוין, וגם מטר וחצי מחלון מזרחי. חלון מערבי באוגוסט הוא בדיוק מה שהוא לא סובל: שעתיים של שמש אחר הצהריים דרך הזכוכית משאירות על הקטיפה הכהה כתמים חומים-אפורים שלא נעלמים, ועלה פגוע יישאר כזה עד שיינשר. גם עלים שמחווירים, עם עורקים שמאבדים את הניגודיות, מעידים על אור חזק מדי. באור חלש מדי קורה ההפך: עלה חדש יוצא פעם בכמה חודשים, קטן מקודמו, על פטוטרת ארוכה ונוטה לכיוון החלון. העלים שלו קשיחים כמו קרטון, ולכן הם לא מסתובבים מהר לעבר האור. כדאי לבחור לו מקום אחד ולהשאיר אותו שם, כי כל הזזה מחייבת אותו לכוון מחדש עלים שבנה במשך חודשים.

השקיה

הוא מסווג להשקיה גבוהה, וסבילות היובש שלו נמוכה, אבל זה לא אומר מצע רטוב. השורשים שלו עבים ובשרניים, והם רוצים לחות אחידה עם הרבה אוויר סביבם. בפועל: משקים כשהסנטימטר העליון התייבש, ולא נותנים לעציץ להתייבש עד הסוף. דרך טובה לבדוק היא להרים את העציץ אחרי השקיה, לזכור את המשקל, ולהשקות שוב כשהוא נעשה קל בבירור. בקיץ, בדירה ממוזגת, זה יוצא בערך פעמיים בשבוע. בחורף של תל אביב פעם בשבוע בערך, ובירושלים, בבית קר יותר, לפעמים פחות. יובש נראה אצלו כעלה שמאבד מתח ונוטה מטה, ואחר כך קצוות פריכים. עודף מים נראה כעלה תחתון שמצהיב מהשוליים וכבסיס גבעול רך. מי הברז הקשים בישראל הם בעיה אמיתית למין הזה: המלחים מצטברים במצע הדל ושורפים את קצות השורשים. אם אפשר, משקים במים מסוננים או במי גשם שנאספו בחורף, ולפחות שוטפים את המצע במים רבים פעם בחודש-חודשיים.

טמפרטורה ולחות

הטווח שבו הוא מרגיש טוב הוא בערך 18-27 מעלות, ומה שחשוב לו יותר מהמספר הוא יציבות. בחורף ירושלמי, בבית בלי חימום רציף, הלילות יורדים מתחת ל-15 מעלות ליד החלון, והוא מגיב בעצירת צמיחה ובכתמים כהים על עלים ישנים. בתל אביב זה פחות מורגש. בשרב של יוני, ליד זגוגית לוהטת, העלים מתייבשים מהשוליים. מבין אנתוריומי הקטיפה הוא נחשב לסלחן יחסית בלחות, בזכות העלים העבים, ולחות של בערך 50-60% מספיקה לו בדרך כלל. מה שהורס אותו הוא אוויר ישיר: מזגן שנושב עליו בקיץ או מפזר חום שעומד לידו בחורף יגרמו לעלה חדש להיתקע בתוך הנדן ולצאת מעוות. מכשיר אדים קטן בחדר, או מגש חלוקים רטובים מתחת לעציץ, מספיקים לרוב. ריסוס על הקטיפה לא מומלץ, כי טיפות שעומדות על המרקם משאירות כתמי אבנית ויכולות לפתוח פתח לפטריות. אקריות קורים אוהבות אותו באוויר יבש, ולכן כדאי לבדוק את גב העלים אחת לכמה שבועות.

אדמה והחלפת עציץ

בטבע הוא גדל על סלעים ובין שורשים, לא באדמה רגילה, והמצע צריך לחקות את זה. תערובת שעובדת: בערך שליש קליפות אורן גסות, שליש פרלייט או פומיס, ושליש מצע סחלבים או ספגנום קצוץ, עם מעט מצע איכותי לצמחי בית. כשלוחצים על המצע הרטוב באגרוף, הוא לא אמור להידבק לגוש. עציץ פלסטיק שקוף או עציץ עם הרבה חורי ניקוז מאפשר לראות את השורשים ולהבין מתי הם מתייבשים. העציץ צריך להיות רחב יותר מעמוק, ובקושי גדול מגוש השורשים. בעציץ גדול מדי המצע נשאר לח באמצע שבועות, ואת זה השורשים העבים שלו לא סולחים. בגלל הגדילה האיטית מחליפים רק כל שנה וחצי עד שנתיים, באביב, כשהשורשים מקיפים את דופן העציץ או כשהמצע מתפרק לאבקה ומתחיל להריח חמוץ. בזמן ההחלפה עובדים בעדינות, כי שורש שנשבר נרקב בקלות, ושותלים באותו גובה בדיוק. שורשי אוויר שיוצאים מעל המצע הם תקינים. לא קוברים אותם בכוח, אלא מכסים בשכבה דקה של ספגנום לח.

דישון

צמח איטי צריך מעט דשן, והקלרינרוויום רגיש למלחים יותר מרוב צמחי הבית. הגישה שעובדת: דשן נוזלי מאוזן או מעט עשיר בחנקן, ברבע מהריכוז שעל האריזה, בכל השקיה שנייה או שלישית מאפריל עד אוקטובר. מנות קטנות ותכופות עדיפות על מנה חזקה פעם בחודש, כי השורשים שלו נכווים מריכוז גבוה גם אם הוא נדיר. בחורף מפסיקים, או מדללים עוד יותר אם הבית חם והצמח ממשיך להוציא עלים. לא מדשנים צמח שהגיע זה עתה מהמשתלה, וגם לא בחודש הראשון אחרי החלפת מצע. כשמצטבר שכבה לבנה ומלוחה על המצע או על שולי העציץ, זה סימן שהמים הקשים והדשן עשו את שלהם: שוטפים את המצע לאט בהרבה מים ומדלגים על מנה אחת. ציפיות: דשן לא יאיץ אותו להוציא עלה כל שבועיים. עלה חדש פעם בחודש-חודשיים בעונה החמה הוא קצב טוב למין הזה.

ריבוי וייחורים

כפי שמוסבר בפרק האספנים, הדרך המקובלת היא חלוקה. עם השנים יוצאים מבסיס הצמח גבעולים צעירים, וכשלכל אחד מהם יש כמה עלים ושורשים עצמאיים, מותר להפריד אותו. עושים את זה באביב, יחד עם ההחלפה של העציץ: מחלצים את הצמח, מנקים בעדינות את המצע הישן, ומחפשים את הנקודה שבה הגבעול הצעיר מתחבר לאם. חותכים בסכין נקייה וחדה, כך שלחלק החדש יישארו שורשים חיים, ומפזרים קינמון טחון על החתך. את החלק המופרד שותלים בעציץ קטן במצע אוורירי, ומכניסים לקופסה שקופה או מכסים בשקית, במקום בהיר בלי שמש. כאן רוב הכישלונות קורים: לחות שעולה ויורדת, כשמסירים את הכיסוי מוקדם מדי, מייבשת את העלים לפני שהשורשים התבססו. פותחים את הכיסוי בהדרגה, כמה דקות יותר בכל יום, במשך שבועיים-שלושה. מי שמחכה שהצמח יוציא בעצמו כמה גבעולים חוסך הרבה צער. ייחור של עלה לבד, בלי נקודת גדילה, לא יהפוך לצמח.

מדריכי הטיפוח הכלליים

איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:

רעילות לחיות מחמד ולילדים

לא בטוח לחתולים
לא בטוח לכלבים

כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?

ארבעה עד חמישה ימים — מעבר לזה צריך מישהו שישקה (צמח צמא במיוחד — הניחו את הקצה הקצר של הטווח)

למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.

🌿 עומק אספן

החלק הזה מיועד למי שכבר מגדל או שוקל לרכוש את הצמח הזה בהקשר אספני — וריאציה, ריבוי ומקור.

וריאציה ומראה

הקלרינרוויום לא מוריג במובן הכימרי כמו המונסטרה או הפילודנדרון — הערך שלו טמון בתבנית העורקים הקבועה על מרקם קטיפתי, שמשתנה מעט בין עלה לעלה ובין צמח לצמח באותו האופן שהופך כל פרט לייחודי. עלים חדשים יוצאים לרוב בגוון אדמדם-ברונזה ומתכהים עם ההבשלה — זהו תהליך תקין, לא סימן למחלה.

רבייה מייחור

בניגוד לפילודנדרון ולמונסטרה, קלרינרוויום מתרבה בעיקר בחלוקת בסיס הצמח (division) כשמתפתחים מספר גבעולים, ולא בייחור גבעול בודד — ייחור עלה ללא נקודת גדילה פשוט לא ישריש. תהליך ההשרשה איטי משמעותית (שבועות עד חודשים) ודורש לחות גבוהה קבועה, לרוב באמצעות כיפת פלסטיק או גרואו-בוקס — תנודות לחות הן הגורם המרכזי לכישלון בשלב הזה.

נדירות ומקור

המין מקורו ביערות הגשם של דרום מקסיקו, שם הוא נאסף באופן נרחב מהטבע עד שהפך נדיר יחסית בבתי גידול טבעיים. חשוב לאספנים: המומלץ הוא לרכוש אך ורק צמחים שגודלו במשתלה או מייחור/חלוקה מבית גידול קיים (nursery-grown), ולא צמחים שמקורם לא ברור — הן מטעמי קיימות והן כי צמחים שגודלו בתנאי משתלה מסתגלים טוב יותר לגידול בבית מאשר צמחים שמקורם בטבע.

שאלות נפוצות

האם אנתוריום קלרינרוויום רעיל לחתולים?

כן — אנתוריום קלרינרוויום מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.

זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.

האם אנתוריום קלרינרוויום רעיל לכלבים?

כן — אנתוריום קלרינרוויום מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.

זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.

מקורות

עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.

צמחים דומים

עוד על ההתאמה לבית שלכם