צילום: Mokkie · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה בינונית |
| עמידות ליובש | רגיש ליובש — לא לתת למצע להתייבש לגמרי |
| בטוח לחתולים | כן |
| בטוח לכלבים | כן |
| רמת קושי | בינונית |
תיאור
אור ומיקום
דקל אריקה מסווג לאור עקיף חזק, וזה הצמח שהכי קל לטעות בו לשני הכיוונים. אין לו ציוני חלון מדודים במאגר. המקום הנכון הוא מטר-שניים מחלון דרומי או מערבי גדול, מאחורי וילון מפזר, או צמוד לחלון מזרחי — הרבה אור יום, בלי קרן שמש ישירה של צהריים על הכפות. בשמש ישירה דרך זכוכית העלעלים הצרים מחווירים לצהוב-ירקרק ואחר כך נשרפים בכתמים בהירים, וזה קורה בקיץ הישראלי תוך ימים בודדים. באור נמוך מדי הוא לא מת, הוא מתדלדל: הגבעולים החדשים שיוצאים מהגוש דקים וארוכים, הכפות החדשות קצרות ופחות מנוצות, והצמח מאבד את המראה המלא שבשבילו קנו אותו. חלון צפוני רגיל לא מספיק לו לאורך זמן; צפוני גדול מאוד, צמוד לזגוגית, בקושי. עוד דבר שקשור לאור: הכפות נוטות לכיוון החלון והגוש נפתח לצד אחד — סובבו את העציץ רבע סיבוב בכל השקיה, וכשמנקים אבק מהעלעלים הרבים, מקלחת פושרת עושה בכמה דקות מה שמטלית לא תעשה בשעה.
השקיה
צורך השקיה בינוני, אבל סבילות היובש שלו חלשה — וזה הדבר החשוב ביותר לדעת עליו, כי הוא נראה כמו דקל ומתנהג כמו שרך: המצע צריך להישאר לח מעט כל הזמן, ולא להתייבש לעומק. משקים כשהסנטימטר-שניים העליונים התייבשו, לעומק עד שמים יוצאים מהניקוז, ומרוקנים את הצלוחית אחרי כעשרים דקות. בקיץ הישראלי בעציץ גדול זה בערך כל 4-6 ימים; בחורף פעם בשבוע-עשרה ימים, לא פחות. הסימן ליובש הוא זה שמופיע מהר: עלעלים שמתקפלים לאורכם, ואחריהם כפות שלמות שמתייבשות לחום-קש מהקצה פנימה, בדרך כלל החיצוניות והתחתונות קודם. כפה שהתייבשה לא חוזרת, גוזרים אותה בבסיס. הסימן לעודף שונה: כפות תחתונות שמצהיבות כולן באופן אחיד, לא מהקצה, ומצע שמריח חמוץ. אבל הסימן הכי נפוץ אצל הצמח הזה בבית ישראלי הוא זה שהתיאור מזהיר ממנו — קצוות חומים דקים בכל הכפות כשההשקיה תקינה לחלוטין. זה לא יובש ולא עודף, זה מלחים ופלואוריד במי הברז, שהוא רגיש להם יותר מכל צמח אחר בקטלוג הזה. מים שעמדו לילה בכלי פתוח או מים מסוננים, ושטיפת המצע במים רבים פעם בחודשיים, הם הפתרון, לא שינוי בתדירות.
טמפרטורה ולחות
הטווח הנוח לדקל אריקה הוא 18-28 מעלות, והוא חובב חום — קיץ ישראלי לא מפריע לו כל עוד הוא לא בשמש ישירה והמצע לא מתייבש. הבעיה שלו בבית היא האוויר: אין לו נתון מזגן מדוד במאגר, אבל העלעלים הצרים והרבים מאבדים מים מהר, ואוויר יבש ממזגן בקיץ או מחימום בחורף מחריך את הקצוות ומזמין אקריות קורים, שמתחילות בדיוק על העלעלים היבשים ביותר. לכן לא בקו הנשיפה הישיר, לפחות שניים-שלושה מטרים הצידה, ומגש חלוקי נחל רחב עם מים מתחת לעציץ או קבוצה צפופה של צמחים לידו. מקלחת פושרת לכפות פעם בשבועיים-שלושה עוזרת יותר מריסוס, ומטפלת גם באקריות לפני שרואים קורים. קור הוא הגבול השני: מתחת ל-12 מעלות ממושכות הוא נעצר, ומתחת ל-8 הכפות מכתימות. במרפסת מוצלת בתל אביב, בחיפה או במרכז הוא עובר את כל השנה בחוץ — הוא גדל בגינות במישור החוף — אבל בירושלים או בצפת מכניסים אותו הביתה מנובמבר עד מרץ, ולא מעמידים אותו ליד דלת או חלון שנפתחים בלילות קרים.
אדמה והחלפת עציץ
דקל אריקה גדל כגוש של גבעולים שיוצאים מבסיס משותף, ושורשיו יורדים לעומק — לכן הוא רוצה עציץ עמוק יותר מרחב, ומצע שמחזיק לחות אבל מתנקז: כשני שלישים מצע איכותי לצמחי בית על בסיס כבול או קוקוס, שליש פרלייט, וחופן חול גס או קליפות אורן דקות אם יש. בלי כבול טהור, שנשאר רטוב ומחמיץ, ובלי מצע קקטוסים, שמתייבש מהר מדי בשביל סבילות היובש החלשה שלו. הוא מעדיף להיות מעט צפוף בעציץ, וגבעולים חדשים שנדחקים אל הדופן הם לא סיבה להחלפה. בקצב גדילה בינוני הסימנים האמיתיים הם שורשים שיוצאים מחורי הניקוז, שורשים שדוחפים את הצמח כלפי מעלה עד שהבסיס בולט מעל פני המצע, ומצע שמתייבש תוך יומיים בקיץ. עולים מידה אחת, באביב או בתחילת הקיץ, ושומרים את בסיס הגבעולים בדיוק בגובה שהיה — דקל שנשתל עמוק יותר מרקיב בבסיס. השורשים שלו לא אוהבים טלטול: לא מפוררים את הגוש ולא חותכים שורשים "לרענון", אלא מעבירים גוש שלם ומשלימים מצע מסביב. בשבועיים שאחרי הוא עשוי להחריך כפה או שתיים, וזה נורמלי.
דישון
דקל אריקה גדל בקצב בינוני ואוכל בהתאם, אבל הרגישות שלו למלחים הופכת את הדישון לעניין של מינון קטן ותכיפות נמוכה: דשן נוזלי מאוזן במחצית מהריכוז המומלץ, אחת לארבעה-שישה שבועות מהאביב עד סוף הקיץ, תמיד על מצע לח, ובסתיו ובחורף כלל לא. אם מוצאים דשן שמיועד לדקלים — עם מגנזיום ומנגן — עדיף, כי דקלים בעציץ נוטים למחסור דווקא ביסודות האלה: כפות בוגרות שמצהיבות בפסים בין העורקים, כשהכפות החדשות ירוקות, הן מחסור במגנזיום ולא בעיית השקיה, וכפות חדשות שיוצאות מקומטות וחיוורות הן מחסור במנגן. שניהם נדירים בבית אם המצע מוחלף כל כמה שנים. הסימן לעודף דישון אצלו הוא בדיוק הסימן של מי ברז קשים — קצוות חומים בכל הכפות בבת אחת — וזו הסיבה שאצל הצמח הזה מדשנים פחות ולא יותר כשיש ספק: שטיפת המצע במים רבים עד שהם זורמים בשפע מהניקוז, ודילוג על חודשיים, פותרים את שני המקרים. מצע טרי אחרי החלפת עציץ מספיק לחודשיים-שלושה בלי דשן.
ריבוי וייחורים
דקל אריקה הוא דקל מצטבר, וזו הסיבה שיש לו בכלל שיטת ריבוי ביתית — הרוב הגדול של הדקלים גדלים מגזע יחיד ואי אפשר להרבות אותם אלא מזרעים. אצלו הגוש מוציא גבעולים חדשים מהבסיס, וגבעול צדדי שכבר יש לו שורשים משלו אפשר להפריד: באביב, בזמן החלפת עציץ, חושפים את הבסיס, מזהים גבעול או קבוצה קטנה של גבעולים בשולי הגוש שיש להם שורשים ניכרים, וחותכים בסכין נקייה בין הבסיסים כך שהחלק המופרד לוקח איתו כמה שיותר שורשים. שותלים במצע לח, מכסים בשקית שקופה גדולה או מעמידים במקום לח ומוצל לשלושה-ארבעה שבועות, ומקבלים שההיפרדות עולה לצמח כמה כפות. גבעול צעיר בלי שורשים משלו לא ישרוד — לדקלים אין יכולת להשריש מקטע גבעול, ואין צומת על הכפה שאפשר לייחר. גם הצמח האם סובל מהחיתוך יותר משנדמה, אז מפרידים רק מגוש בוגר וצפוף, לא מצמח צעיר, ולא כל שנה. ריבוי מזרעים, מהפירות הצהובים-כתומים שהוא מוציא רק בחוץ, לא רלוונטי בבית.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
ארבעה עד חמישה ימים — מעבר לזה צריך מישהו שישקה
אלה הצמחים שלא סולחים על התייבשות מלאה אפילו פעם אחת. שרך שהתייבש לגמרי לא "מתאושש" — הוא מאבד את הכפות שהתייבשו והן לא חוזרות, וצמחי עלווה דקת-עלה נושרים בבת אחת במקום להיקמל בהדרגה.
מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
כל כמה זמן להשקות דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב)?
דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב) מסווג אצלנו כ"השקיה בינונית" — בערך פעם בשבוע, כשהשכבה העליונה של המצע כבר יבשה למגע. עדיף לבדוק את המצע בפועל לפני כל השקיה מאשר להסתמך על תאריך קבוע בלוח השנה.
כמה אור צריך דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב)?
דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב) מסווג אצלנו כצמח ל"אור עקיף חזק" — הוא צריך אור עקיף חזק — מקום קרוב לחלון בהיר, בלי שמש ישירה שנוגעת בעלים.
האם קל לגדל דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב)?
ברמה בינונית — הוא לא הכי תובעני שיש, אבל דורש קצת יותר תשומת לב לאור ולהשקיה ממי שרק מתחיל.
מה קורה אם שוכחים להשקות דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב)?
דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב) — רגיש ליובש — לא לתת למצע להתייבש לגמרי.
האם דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב) רעיל לחתולים?
דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב) לא מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב) רעיל לכלבים?
דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב) לא מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
כמה גדול דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב) יכול לגדול?
הגודל הבוגר הרגיל של דיפסיס צהבהב (דקל אריקה / דקל הזהב) הוא בערך עד 200+ ס"מ בעציץ. קצב הגדילה שלו מתואר אצלנו כ"בינוני".
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
