צילום: Tangopaso · Public Domain · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה בינונית |
| עמידות ליובש | סבילות בינונית ליובש |
| בטוח לחתולים | לא |
| בטוח לכלבים | לא |
| רמת קושי | בינונית |
תיאור
אור ומיקום
פיקוס אודרי מסווג לאור עקיף חזק, וזה הפיקוס הסלחן ביותר בקטלוג לגבי הכמות — וגם עליו זה נכון רק עד גבול מסוים. אין לו ציוני חלון מדודים במאגר. המקום הנכון הוא צמוד לחלון מזרחי, או מטר-שניים מחלון דרומי או מערבי גדול מאחורי וילון מפזר: הרבה אור יום, שמש בוקר ישירה כן, שמש צהריים דרך זכוכית לא — העלים הגדולים והמחוספסים שלו מקבלים ממנה כתמים חיוורים שהופכים חומים. היתרון שהתיאור מציין עליו מול פיקוס הליראה הוא אמיתי וכדאי לדעת מה הוא כולל ומה לא: הוא עמיד הרבה יותר לתנודות בלחות ופחות נוטה לכתמים חומים על העלים, אבל הוא לא עמיד יותר לחושך. בפינה חשוכה הוא מתדלדל בדיוק כמו כל פיקוס אחר: העלים החדשים יוצאים קטנים יותר ועל מרווחים ארוכים בגבעול, העלים התחתונים מצהיבים ונושרים, והעץ שנקנה מלא נשאר עם עלווה רק בקצוות. בקצב הגדילה הבינוני-מהיר שלו, שהוא מהיר יחסית לפיקוסים, ההבדל בין חלון מזרחי לפינת חדר נראה כבר בעונה אחת. וכמו כל פיקוס — וכפי שהתיאור מדגיש — השינוי מטריד אותו יותר מהכמות: נשירה בשבועות הראשונים בבית חדש היא הסתגלות לאור החדש, והטעות היא לתקן אותה בהעברה נוספת. בוחרים מקום פעם אחת. רבע סיבוב פעם בחודש, לא יותר, וניגוב העלים הגדולים מאבק פעם בחודש — הם רחבים מספיק כדי שהאבק באמת יחסום אור.
השקיה
צורך השקיה בינוני וסבילות יובש בינונית, והתיאור נותן את הכלל המדויק: משקים כשחמשת הסנטימטרים העליונים של המצע התייבשו. אצבע פנימה או מקל עץ, ואז השקיה לעומק עד שמים יוצאים מהניקוז, וריקון הצלוחית. בקיץ הישראלי ליד חלון, בעציץ גדול, זה כל שבוע בערך; בחורף כל שבועיים-שלושה, וזה המקום שבו נופלים רוב העצים האלה — הצמח כמעט לא גדל, לא צורך את המים, והמצע נשאר רווי ימים. העלים הגדולים והעבים אוגרים מספיק כדי ששכחה של כמה ימים לא תשאיר סימן. הקושי, כמו אצל כל הפיקוסים, הוא שהתגובה שלו לכל בעיה זהה — נשירת עלים — ולכן קוראים את העלה שנפל ולא את הכמות: עלה שנושר צהוב ורך, בעיקר מלמטה, כשהמצע רטוב ימים אחרי ההשקיה, הוא עודף מים ותחילת ריקבון שורשים; עלה שמתייבש בקצוות ובשוליים, מתקשה ונופל פריך, הוא יובש; ועלים ירוקים ובריאים למראה שנושרים בכמות שבוע-שבועיים אחרי שמשהו השתנה — מיקום, טיוטה קרה, מזגן שהופעל — הם לא מים בכלל, ולפני שמשנים משהו בהשקיה בודקים מה השתנה בסביבה. כתמים חומים יבשים בשוליים הם לרוב מלחים ממי ברז, ומים שעמדו לילה ושטיפת מצע פעם בחודשיים מטפלים בהם. ובכל גיזום או עלה שנתלש: חלב לבן דביק שמגרה עור ועיניים, כפפות ונייר סופג.
טמפרטורה ולחות
הטווח הנוח לפיקוס אודרי הוא 16-30 מעלות, וקיץ ישראלי בבית לא מפריע לו. אין לו נתון מזגן מדוד במאגר, ולכן הכלל השמרני, שאצל פיקוסים ממילא מחמיר: לא בקו הנשיפה הישיר, ולא ליד דלת מרפסת שנפתחת בלילות חורף, ולא במסדרון בין חלון פתוח לדלת — טיוטת אוויר קר היא אחד הדברים שהתיאור מונה כגורמי נשירה מהירה, והמזגן הוא הגרסה הביתית שלה. אבל אותו חדר עם מזגן פועל כל היום הוא בסדר גמור, וזה בדיוק היתרון שבגללו קונים אותו במקום פיקוס ליראה: העלים העבים שלו עמידים לתנודות בלחות, והוא לא זקוק למכשיר אדים, למגש חלוקי נחל ולא לריסוס. עלים ירוקים ובריאים שנושרים בכמות שבוע אחרי שהמזגן נכנס לשימוש בקיץ הם עדיין סימן למקום לא נכון, ומזיזים את הצמח פעם אחת ולתמיד. אוויר יבש ממושך מזמין אקריות קורים לצד התחתון של העלים וכנימות מגן לאורך הענפים, ומקלחת פושרת לכל העלווה פעם בחודש-חודשיים מונעת את שניהם ומנקה את האבק שסעיף האור מדבר עליו. קור הוא הגבול הברור: מתחת ל-12 מעלות ממושכות הוא נעצר ומשיל, ולילה של קרה מכתים עלים בשחור. בחוץ: במרפסת מוצלת-חלקית בתל אביב, בחיפה ובמרכז הוא עובר את כל השנה בחוץ ומתעבה שם יותר מבכל חלון, ובירושלים ובגליל העליון הוא נכנס הביתה מנובמבר עד מרץ — ומקבלים שכל הכנסה והוצאה עולות בכמה עלים.
אדמה והחלפת עציץ
פיקוס אודרי הוא עץ הבניאן שהתיאור מתאר, ובעציץ זה מתבטא בשורשים חזקים שממלאים את הכלי מהר יחסית לפיקוסים אחרים. המצע: כשני שלישים מצע איכותי לצמחי בית, שליש פרלייט, וחופן קליפות אורן — ניקוז מהיר עם מסה שמחזיקה עץ. עציץ כבד, חרס או קרמיקה, כי עץ בגובה שני מטרים עם עלים רחבים ליד דלת מרפסת מתהפך בכלי פלסטיק. בקצב הגדילה הבינוני-מהיר שלו החלפת עציץ יוצאת פעם בשנה-שנתיים בצמח צעיר ופעם בשלוש בבוגר, באביב, כשהשורשים יוצאים מחורי הניקוז או שהמים עוברים דרך הגוש בלי להירטב בו. עולים מידה אחת בלבד, מעבירים גוש שלם בלי לפורר, מחזירים בדיוק לאותו מקום ובאותו כיוון לחלון, ומקבלים מראש שהוא ישיל כמה עלים בשבועות שאחרי — זו ההסתגלות שסעיף האור מתאר, לא סימן שמשהו נעשה לא נכון. לעץ שהגיע לגודל המקסימלי לחדר: קיצוץ של כשליש מהשורשים ההיקפיים והחזרה לאותו כלי עם מצע טרי, יחד עם קיצור הצמרת בשליש באותו יום. גיזום הוא דווקא הצד הקל שלו — הוא סובל אותו טוב, ובאביב אפשר לקצר ענפים ולעצב כתר, וכל חיתוך מסתעף לשניים-שלושה ענפים מתחתיו ומעבה את העץ; בכפפות, עם נייר סופג לחלב, ומה שנחתך הוא ייחור. שורשי האוויר שהתיאור מזכיר כמעט לא מופיעים בעציץ ביתי, ואין בכך שום בעיה.
דישון
פיקוס אודרי גדל מהר יחסית למשפחה שלו ואוכל בהתאם: דשן נוזלי מאוזן לצמחי עלווה, בריכוז שעל הבקבוק, אחת לשלושה-ארבעה שבועות מהאביב עד סוף הקיץ, תמיד על מצע לח. בסתיו מרווחים לפעם בחודשיים ובחורף מפסיקים לגמרי — עץ שלא גדל לא צורך, והמלחים מצטברים במצע ומופיעים אחר כך כקצוות חומים. הכלל החשוב ביותר אצלו זהה לזה של פיקוס בנימיני, ומסיבה זהה: לא מדשנים פיקוס שמשיל עלים. נשירה אחרי העברה הביתה, אחרי החלפת עציץ או אחרי חורף קר היא לחץ על השורשים, ודשן על שורשים לחוצים שורף אותם ומחמיר בדיוק את מה שהוא היה אמור לתקן — ממתינים עד שמופיעים עלים חדשים, ורק אז חוזרים. הסימן לעודף הוא קצוות ושוליים חומים ויבשים על עלים בוגרים כשההשקיה סדירה, עם קרום לבן על פני המצע או על שפת החרס: שוטפים את המצע במים רבים עד שהם זורמים בשפע מהניקוז, ומדלגים על חודשיים. הסימן למחסור, אצל עץ שיושב שנים באותו מצע, הוא הצהבה חיוורת ואחידה של כל העלווה כולל העלים החדשים, ועלים חדשים קטנים בעליל מקודמיהם — להבדיל מעודף מים, שמצהיב עלים תחתונים ומשאיר את החדשים ירוקים. ועלים דביקים ומבריקים עם רצפה דביקה מתחת לעץ אינם בעיית דשן אלא כנימות מגן, המזיק הקבוע של הפיקוסים בבית; מחפשים בליטות חומות קטנות לאורך הענפים ובצד התחתון של העלים הרחבים. אחרי החלפת עציץ, חודשיים-שלושה בלי דשן.
ריבוי וייחורים
פיקוס אודרי מתייחר בקלות סבירה — קל יותר מפיקוס הליראה, פחות מפיקוס ג'ינסנג — ועונת הריבוי היא בדיוק עונת גיזום העיצוב באביב. חותכים ייחור קצה באורך 15-20 ס"מ מענף מעוצה למחצה, עם שלושה-ארבעה עלים, בכפפות, ושוטפים את החלב הלבן מהחתך במים פושרים, כי חלב שמתייבש עליו אוטם אותו ומונע השרשה. מסירים את העלים התחתונים, וחוצים את העלים הגדולים שנשארו לרוחבם — עלה בגודל כזה מאדה יותר מים משייחור בלי שורשים יכול לספק, וזו הסיבה המרכזית לכישלונות. טובלים בהורמון השרשה ומכניסים למצע לח ואוורירי, פרלייט וקוקוס, מתחת לשקית שקופה או בקופסה סגורה, במקום חם עם אור עקיף חזק בלי שמש. שורשים תוך שישה עד עשרה שבועות בקיץ; פותחים את השקית בהדרגה לאורך שבוע, לא ביום אחד. במים זה עובד גם, איטי יותר, והמעבר למצע מחליש. עלה בודד עם פטוטרת ישריש ויישאר עלה לנצח — אין בו ניצן, וזו טעות נפוצה עם הפיקוסים בעלי העלה הגדול. ולענף עבה, או לעץ שהתרוקן מלמטה ונשאר עם עלווה רק בצמרת, הדרך הנכונה היא הרכבה אווירית, וזו גם הדרך הכי קרובה למה שהעץ הזה עושה בטבע: חורצים טבעת קליפה, עוטפים ספגנום לח וניילון שקוף, ואחרי חודש-חודשיים, כשרואים שורשים דרך הניילון, חותכים מתחת ושותלים — ומקבלים עץ מעוצב במקום ייחור קטן.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבוע עד עשרה ימים — עם השקיה טובה לפני היציאה
המצע יתייבש לגמרי אי-שם באמצע התקופה. הצמח לא ימות מזה, אבל הוא ישלם: קצוות עלים יבשים, עלה תחתון או שניים שיצהיבו, ועצירה בגדילה למשך כמה שבועות אחרי החזרה. ככל שהחלון מתארך מעבר לעשרה ימים, הנזק מצטבר.
מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
כל כמה זמן להשקות פיקוס בנגלי (אודרי)?
פיקוס בנגלי (אודרי) מסווג אצלנו כ"השקיה בינונית" — בערך פעם בשבוע, כשהשכבה העליונה של המצע כבר יבשה למגע. עדיף לבדוק את המצע בפועל לפני כל השקיה מאשר להסתמך על תאריך קבוע בלוח השנה.
כמה אור צריך פיקוס בנגלי (אודרי)?
פיקוס בנגלי (אודרי) מסווג אצלנו כצמח ל"אור עקיף חזק" — הוא צריך אור עקיף חזק — מקום קרוב לחלון בהיר, בלי שמש ישירה שנוגעת בעלים.
האם קל לגדל פיקוס בנגלי (אודרי)?
ברמה בינונית — הוא לא הכי תובעני שיש, אבל דורש קצת יותר תשומת לב לאור ולהשקיה ממי שרק מתחיל.
מה קורה אם שוכחים להשקות פיקוס בנגלי (אודרי)?
פיקוס בנגלי (אודרי) — סבילות בינונית ליובש.
האם פיקוס בנגלי (אודרי) רעיל לחתולים?
כן — פיקוס בנגלי (אודרי) מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם פיקוס בנגלי (אודרי) רעיל לכלבים?
כן — פיקוס בנגלי (אודרי) מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
כמה גדול פיקוס בנגלי (אודרי) יכול לגדול?
הגודל הבוגר הרגיל של פיקוס בנגלי (אודרי) הוא בערך עד 200+ ס"מ בעציץ ביתי. קצב הגדילה שלו מתואר אצלנו כ"בינוני עד מהיר (יחסית לפיקוסים אחרים)".
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- ויקיפדיה: פיקוס בנגלי
- Wikipedia: Ficus benghalensis
- GBIF Backbone Taxonomy: Ficus benghalensis L. — המין
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants — הרשימה המלאה; לצמח הזה אין ערך משלו, והרעילות נקבעה לפי הסוג או המשפחה
