צילום: RobertoMM · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה בינונית |
| עמידות ליובש | רגיש ליובש — לא לתת למצע להתייבש לגמרי |
| בטוח לחתולים | כן |
| בטוח לכלבים | כן |
| רמת קושי | בינונית |
תיאור
אור ומיקום
הסגלית האפריקאית מסווגת לאור עקיף חזק, והיא הדוגמה הברורה בקטלוג לצמח שהאור קובע אצלו אם יהיו פרחים, לא אם יהיו עלים: היא תחזיק ורד עלים קטיפתי ובריא גם בחדר בינוני, ותפסיק לפרוח. אין לה ציוני חלון מדודים במאגר. המקום שבו היא פורחת כמעט ברציפות, כפי שהתיאור מבטיח, הוא על אדן חלון מזרחי או צמוד לחלון צפוני בהיר; דרומי או מערבי — מטר מהזגוגית מאחורי וילון מפזר. שמש צהריים ישירה דרך זכוכית בקיץ הישראלי משאירה על העלים השעירים כתמים חומים-צהבהבים יבשים תוך שעות. הצמח מראה בצורת הוורד אם האור נכון: עלים שמונחים שטוחים ופתוחים, כמעט אופקית, הם אור נכון; גבעולי עלים ארוכים שמזדקפים ומתרוממים כלפי מעלה הם אור חלש מדי; ומרכז דחוס עם עלים קטנים וחיוורים שמתכנסים זה על זה הוא אור חזק מדי. והיא אחד הצמחים הבודדים שפורחים יפה לגמרי תחת תאורה מלאכותית: מנורת LED לבנה רגילה, 20-30 ס"מ מעל הצמח, 12-14 שעות ביום, מספיקה לה גם בחדר בלי חלון טוב. מה שחשוב לא פחות הוא החושך: כמה שעות של לילה אמיתי בכל יממה, בלי מנורה דולקת כל הזמן. סובבו רבע סיבוב פעם בשבוע, אחרת הוורד נטה לצד אחד והעלים הרחוקים מהחלון מתארכים.
השקיה
צורך השקיה בינוני, אבל סבילות היובש שלה נמוכה, והיא רוצה מצע לח באופן אחיד — לא רטוב ולא יבש לגמרי. הכלל: כשהשכבה העליונה, סנטימטר-שניים, יבשה למגע, משקים. התיאור נותן את שני הכללים שהכי חשובים אצלה. הראשון: מים בטמפרטורת החדר בלבד. מים קרים שנוגעים בעלה משאירים כתם צהוב-לבן, לפעמים בצורת טבעת, שלא נעלם לעולם — זה נזק לתאים בעלה, לא מחלה. השני: לא על העלים ולא לתוך מרכז הוורד, שבו טיפה שנשארת בין העלים הצעירים מרקיבה את הצמח מבפנים. לכן ההשקיה המומלצת היא מלמטה: ממלאים את הצלוחית, מחכים עשרים עד שלושים דקות שהמצע יספוג, ושופכים את מה שנשאר — צלוחית מלאה שעומדת יום שלם היא הדרך הקלה לריקבון שורשים. פעם בחודש משקים דווקא מלמעלה, בזהירות מתחת לעלים, עד שמים יוצאים מהניקוז: השקיה מלמטה בלבד מעלה את מלחי מי הברז לפני המצע. בקיץ הישראלי זה בערך פעם בשלושה-חמישה ימים, בחורף פעם בשבוע. הסימן לצמא הוא עלים שמאבדים מתיחות ונשמטים כלפי מטה, והם מזדקפים שוב תוך שעות. הסימן לעודף מבלבל, כי גם הוא עלים רכים ונפולים — אבל על מצע רטוב, עם מרכז ורד שמשחיר ומתרכך. עלים רכים על מצע רטוב: לא משקים עוד, בודקים את הצוואר.
טמפרטורה ולחות
הטווח הנוח לסגלית האפריקאית הוא 18-27 מעלות, כלומר בדיוק הטווח שבו לרוב האנשים נוח בבית. אין לה נתון מזגן מדוד במאגר, ולכן הכלל השמרני: חדר ממוזג הוא בסדר, זרם האוויר הישיר של המזגן לא. בקיץ הישראלי, מעל 30 מעלות ממושכות בחדר סגור או על אדן חלון לוהט, היא מפסיקה לפרוח, הפרחים שנפתחים קטנים ודהויים והעלים מתרככים; בחורף, העלים שנוגעים בזגוגית קרה בלילה נפגעים ומשחירים, ולכן מרחיקים אותה כמה סנטימטרים מהחלון. מתחת ל-15 מעלות היא נעצרת. זה צמח בית לכל השנה, לא צמח מרפסת. לחות: היא נהנית מלחות של 50% ומעלה, ובחודשי המזגן או התנור מגש חלוקי נחל עם מים מתחת לעציץ, בלי שהעציץ נוגע במים, עוזר; כמה סגליות יחד מעלות את הלחות זו לזו. ריסוס — לא, מאותה סיבה שבסעיף ההשקיה: מים על העלים השעירים משאירים כתמים. אבק מנקים במברשת רכה, לא במטלית רטובה. המזיקים שכדאי להכיר: כנימות קמחיות, שמסתתרות בצוואר ובין גבעולי העלים; ואקריות ציקלמן, שהסימן שלהן הוא מרכז ורד צפוף, עלים צעירים קטנים, מעוותים ואפורים משיער — צמח כזה מבודדים משאר הסגליות מיד.
אדמה והחלפת עציץ
הסגלית האפריקאית רוצה מצע קל, אוורירי ולח — לא אדמת עציצים רגילה, שנדחסת סביב השורשים הדקים שלה. התערובת הקלאסית היא בערך שליש כבול או קוקוס, שליש פרלייט ושליש ורמיקוליט, ובמשתלות נמכר גם "מצע לסגליות" מוכן, שעדיף להוסיף לו חופן פרלייט. העציץ: רדוד וקטן במיוחד. הכלל המקובל בין מגדלים הוא שקוטר העציץ יהיה כשליש מקוטר ורד העלים — לסגלית רגילה זה עציץ של 10-12 ס"מ, לא יותר. בעציץ גדול היא משקיעה בשורשים ומפסיקה לפרוח, והמצע העודף נשאר רטוב. עציץ פלסטיק עדיף על חרס, כי שפת חרס סופגת מלחים, וגבעולי עלים שנשענים עליה נרקבים בנקודת המגע. מה שמכריע אצלה מתי להחליף הוא לא גודל, אלא "צוואר": עם הזמן מסירים את העלים התחתונים הישנים, והצמח נשאר עם גבעול חשוף בין המצע לוורד. פעם בשנה, או כשהצוואר מגיע לשניים-שלושה סנטימטרים, מוציאים את הצמח, מנערים חלק מהמצע הישן, מגרדים בעדינות את השכבה החומה היבשה מהצוואר, ושותלים עמוק יותר, כך שהוורד שוב יושב על פני המצע והצוואר קבור — הוא יוציא ממנו שורשים חדשים. אותו עציץ, מצע טרי. זה גם הרגע להסיר נצרים צדדיים, כמתואר בסעיף הריבוי. אחרי העבודה מחכים כמה ימים עם השקיה קלה.
דישון
סגלית שפורחת כמעט כל השנה, כמו שהתיאור מתאר, גם צורכת מזון כמעט כל השנה, אבל במינון קטן מאוד, כי השורשים הדקים שלה רגישים למלחים. יש שתי דרכים מקובלות: דשן נוזלי לצמחים פורחים או דשן ייעודי לסגליות ברבע מהריכוז שעל הבקבוק בכל השקיה, או במחצית מהריכוז פעם בשלושה שבועות. בחורף, אם היא ממשיכה לפרוח ליד חלון מואר או תחת מנורה, ממשיכים באותו קצב; אם היא עצרה, מרווחים. בגלל הצלוחית ומי הברז הקשים בישראל, השטיפה החודשית מלמעלה שמתוארת בסעיף ההשקיה חשובה כאן במיוחד. הסימנים לעודף: קרום לבן על פני המצע ועל שפת העציץ, עלים חדשים קטנים, מכווצים ושעירים מאוד במרכז, וקצוות עלים שמשחירים. ומה שלא נפתר בבקבוק: סגלית עם עלים יפים ובלי פרחים חסרה כמעט תמיד אור, לא דשן — ראו את סעיף האור. והסיבה השנייה השכיחה היא נצרים: ורד שהוציא כמה ראשי צמיחה צדדיים מחלק ביניהם את הכוח ופורח מעט. הסגלית פורחת הכי טוב כראש אחד, סימטרי, ולכן מסירים נצרים כשהם קטנים, כמתואר בסעיף הבא.
ריבוי וייחורים
הסגלית האפריקאית היא אחד הצמחים הבודדים בקטלוג שמתרבים מעלה בודד, וזו שיטת הריבוי המקובלת אצלה. בוחרים עלה בוגר ובריא מהשורה השנייה או השלישית של הוורד — לא עלה חיצוני ישן ולא עלה צעיר מהמרכז — וחותכים אותו בסכין נקייה עם גבעול באורך 2-3 ס"מ, בחיתוך אלכסוני. שותלים את הגבעול בזווית, כסנטימטר עומק, בעציץ קטן עם תערובת לחה של פרלייט ומצע, ומכסים בשקית שקופה או בקופסה שקופה כדי לשמור על לחות; אפשר גם להשריש במים, עם העלה נשען על שפת הכוס כך שרק הגבעול במים. מקום בהיר בלי שמש, בחום. אחרי חודש-חודשיים מופיעים שורשים, ואחרי חודשיים-שלושה נוספים יוצאים מבסיס הגבעול עלים זעירים — לפעמים כמה צמחים מאותו עלה. כשהם בגודל של מטבע, מפרידים ושותלים כל אחד בעציץ קטן. פריחה ראשונה תגיע אחרי שישה חודשים עד שנה. דרך שנייה, מהירה יותר: נצר צדדי שיוצא מבסיס הוורד. כשיש לו שלושה-ארבעה עלים, מנתקים אותו בעדינות מהצמח עם קצת גבעול ומשרישים כמו עלה. ושווה לדעת: זנים עם פרחים מפוספסים בצורת גלגל, "פינוויל", לא תמיד חוזרים מעלה; הצמח החדש עשוי לפרוח בצבע אחיד.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
ארבעה עד חמישה ימים — מעבר לזה צריך מישהו שישקה
אלה הצמחים שלא סולחים על התייבשות מלאה אפילו פעם אחת. שרך שהתייבש לגמרי לא "מתאושש" — הוא מאבד את הכפות שהתייבשו והן לא חוזרות, וצמחי עלווה דקת-עלה נושרים בבת אחת במקום להיקמל בהדרגה.
מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
כל כמה זמן להשקות סגלית אפריקאית?
סגלית אפריקאית מסווג אצלנו כ"השקיה בינונית" — בערך פעם בשבוע, כשהשכבה העליונה של המצע כבר יבשה למגע. עדיף לבדוק את המצע בפועל לפני כל השקיה מאשר להסתמך על תאריך קבוע בלוח השנה.
כמה אור צריך סגלית אפריקאית?
סגלית אפריקאית מסווג אצלנו כצמח ל"אור עקיף חזק" — הוא צריך אור עקיף חזק — מקום קרוב לחלון בהיר, בלי שמש ישירה שנוגעת בעלים.
האם קל לגדל סגלית אפריקאית?
ברמה בינונית — הוא לא הכי תובעני שיש, אבל דורש קצת יותר תשומת לב לאור ולהשקיה ממי שרק מתחיל.
מה קורה אם שוכחים להשקות סגלית אפריקאית?
סגלית אפריקאית — רגיש ליובש — לא לתת למצע להתייבש לגמרי.
האם סגלית אפריקאית רעיל לחתולים?
סגלית אפריקאית לא מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם סגלית אפריקאית רעיל לכלבים?
סגלית אפריקאית לא מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA).
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
כמה גדול סגלית אפריקאית יכול לגדול?
הגודל הבוגר הרגיל של סגלית אפריקאית הוא בערך עד 15-30 ס"מ. קצב הגדילה שלו מתואר אצלנו כ"איטי עד בינוני".
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- Wikipedia: Streptocarpus ionanthus
- GBIF Backbone Taxonomy: Saintpaulia ionantha H.Wendl. — המין, שם נרדף
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants: African Violet — הערך של Saintpaulia spp.
