
צילום: Krzysztof Ziarnek, Kenraiz · CC BY-SA · Wikimedia Commons
התשובה ב-20 שניות
| אור | אור עקיף חזק |
|---|---|
| השקיה | השקיה בינונית |
| עמידות ליובש | סבילות בינונית ליובש |
| בטוח לחתולים | לא |
| בטוח לכלבים | לא |
| רמת קושי | קלה |
תיאור
אור ומיקום
פיקוס מטפס שייך לקבוצת האור העקיף החזק. בדירה הוא מסתדר טוב ליד חלון מזרחי, מטר מחלון דרומי, או צמוד לחלון צפוני בהיר. העלים הקטנים והדקים שהתיאור מתאר מאבדים מים מהר בשמש ישירה דרך זכוכית: בחלון מערבי בקיץ הם מתקמטים, מתייבשים בשוליים ונעשים פריכים, לפעמים תוך יום. את קרני הבוקר הראשונות הוא סובל בלי בעיה. באור חלש הוא נעשה דליל: גבעולים ארוכים, עלים מרוחקים ועלים צעירים זעירים, אבל הוא ממשיך לגדול לאט, ובזה הוא סלחני לאור בינוני יותר מרוב הפיקוסים. זנים מגוונים, עם שוליים לבנים או בצבע קרם, צריכים יותר אור מהירוק, אחרת הגיוון דוהה. בעציץ תלוי האור מגיע מכיוון אחד, ולכן מסובבים אותו מדי פעם. ואם הוא מטפס על קיר או מסגרת, הוא יעלה בכיוון האור. בחוץ, כפי שהתיאור מזכיר, הוא מכסה קירות בגינות בישראל, אבל עציץ שגדל בבית לא מעבירים בבת אחת לשמש מלאה במרפסת, כי העלים שהתרגלו לאור מסונן נשרפים.
השקיה
צורך השקיה בינוני, אבל ההגדרה החשובה בתיאור היא מצע שנשאר לח באופן עקבי. בניגוד לפיקוסים העציים עם העלים העבים, לפיקוס המטפס אין כמעט מאגר: עלה דק, גבעול דק ושורשים רדודים. לכן משקים ברגע שהסנטימטר העליון התייבש, עוד לפני שהגוש מתייבש כולו, עד שהמים יוצאים, ומרוקנים את הצלוחית. בקיץ, בעציץ תלוי ליד התקרה, ייתכן שיידרשו שתי השקיות בשבוע, ובחורף בערך פעם בשבוע, לפי הבדיקה. התיאור מזהיר מפני ייבוש מלא וממושך, שאחריו העלים מצהיבים ונושרים, וזה נכון אצלו במיוחד: עלה שהתייבש נעשה פריך ונפרך, לא חוזר אחרי השקיה, וגבעולים שלמים נשארים חשופים. מצד שני, מצע ספוג תמיד נותן עלים צהובים ורכים ונשירה מהחלק הפנימי של הצמח. מי שמגדל אותו בטרריום או בקוקדמה, כפי שהתיאור מזכיר, צריך לבדוק עוד יותר. קוקדמה מתייבשת מהר, ומשקים אותה בטבילה בקערת מים לכמה דקות.
טמפרטורה ולחות
הטווח הנוח לפיקוס מטפס הוא בערך 15-27 מעלות. הוא עמיד לקור יותר מרוב צמחי הבית, ובגינות בישראל הוא מחזיק על קירות חיצוניים גם בחורף הירושלמי. בעציץ בתוך הבית זה אומר שחלון קריר בחורף לא מפחיד אותו, כל עוד המצע לא רטוב מדי. מה שמאתגר אותו הוא החום והאוויר היבש. העלים הדקים מאבדים מים מהר, ובחדר עם מזגן בקיץ או עם חימום בחורף השוליים מתייבשים והעלים החדשים יוצאים קטנים. הוא ברשימה של עמוד חדר השינה, ושם, בחדר שבו המזגן פועל כל הלילה, מרחיקים אותו מהזרם הישיר. לחות בינונית ומעלה מתאימה לו: קיבוץ עם צמחים, מגש חלוקים או טרריום, שבו העלים הקטנים מרגישים מצוין. ריסוס עוזר מעט ומשאיר כתמי גיר לבנים על העלים הכהים. המזיק העיקרי שלו באוויר יבש הוא אקריות קורים, עם קורים דקים בין העלים ונקודות בהירות עליהם. שטיפה במקלחת פעם בחודש בקיץ מונעת את רוב הבעיות.
אדמה והחלפת עציץ
מצע איכותי רגיל לצמחי בית מתאים לו, עם בערך חמישית פרלייט לאוורור. הוא לא צריך תערובת מיוחדת, אבל צריך כזו שמחזיקה לחות, ועציץ פלסטיק שומר עליה טוב יותר מחרס. השורשים רדודים ומתפשטים, ולכן עציץ רחב ולא עמוק, או סל תלוי, עובדים יפה. הוא גדל מהר, כפי שמופיע בנתונים, ומחליפים כל שנה או שנתיים, באביב, כשמציצים שורשים מתחתית העציץ או כשהאדמה מתייבשת בתוך יום-יומיים. עולים מידה אחת. אבל החלק הגדול בטיפול שלו הוא דווקא הגיזום, שהתיאור מציין כדרך להגביל אותו. גבעולים ארוכים מקצרים בכל עת בעונה החמה, והצמח מסתעף מתחת לחתך ונעשה צפוף יותר. מי שרוצה שיטפס נותן לו מוט קוקוס, מסגרת תיל או קיר פנימי, ומצמיד את הגבעולים כך ששורשי האחיזה יתפסו. כדאי לדעת שעל קיר צבוע הוא נאחז חזק ומשאיר סימנים כשמסירים אותו. גוזמים עם כפפות, בגלל המוהל החלבי.
דישון
פיקוס מטפס שגדל מהר בעונה החמה צריך דשן, אבל במנות קטנות. דשן כללי לצמחים ירוקים במחצית המינון שעל התווית, כל שלושה-ארבעה שבועות בין האביב לסוף הקיץ, ורק אחרי שהמצע הורטב. בסתיו מצמצמים ובחורף עוצרים, ואחרי החלפת עציץ מחכים חודש-חודשיים. השורשים הרדודים שלו רגישים לשריפת דשן, והעלים הדקים מראים אותה מהר: שוליים חומים, קצוות פריכים, ולפעמים נשירה. גם כאן המלחים מהמים הקשים מצטברים, ולכן אחת לעונה מעבירים דרך העציץ כמות גדולה של מים. חוסר בדשן נראה כעלים חדשים חיוורים וקטנים, וגבעולים ארוכים ורזים. בזנים מגוונים עודף חנקן עלול להחזיר עלים ירוקים לגמרי, ולכן אצלם מעדיפים מינון נמוך. מי שגוזם אותו הרבה כדי לשמור על צורה קומפקטית מקבל אחרי כל גיזום צמיחה חדשה וצפופה, וזה הזמן שבו מנה עדינה של דשן עוזרת לו להתמלא.
ריבוי וייחורים
פיקוס מטפס הוא מהצמחים הקלים ביותר להרבות, ויש לו שתי דרכים פשוטות. הראשונה היא ייחור קצה באורך 8-12 ס"מ, עם כמה עלים, שנחתך מתחת לצומת. מסירים את העלים מהחלק התחתון, ומניחים בכוס מים או תוקעים במצע לח. מכיוון שהעלים דקים ומאבדים מים מהר, ייחור במצע מצליח הרבה יותר תחת כיסוי של שקית שקופה. בחום של האביב והקיץ שורשים מופיעים תוך שלושה-ארבעה שבועות. הדרך השנייה קלה עוד יותר: הגבעולים שלו מצמיחים שורשים כשהם נוגעים במצע לח. מניחים גבעול ארוך על פני עציץ סמוך, מצמידים בסיכה, ואחרי כמה שבועות, כשהוא נאחז, חותכים אותו מהאם. באותה שיטה גם מעבים צמח קיים, בכיפוף גבעולים חזרה אל העציץ שלו. חמישה-שישה ייחורים באותו עציץ ייתנו צמח מלא בתוך עונה אחת. התיאור מזהיר שהמוהל החלבי מגרה עור, ולכן חותכים עם כפפות ושוטפים ידיים אחרי.
מדריכי הטיפוח הכלליים
איך מבצעים בפועל את המשימות שחוזרות בכל צמח — בלי קשר למין הספציפי:
רעילות לחיות מחמד ולילדים
כמה זמן אפשר להשאיר אותו לבד?
שבוע עד עשרה ימים — עם השקיה טובה לפני היציאה
למה זה הטווח, מה להכין לפני נסיעה, ואילו מהטריקים המוכרים באמת עובדים: המדריך להשארת עציצים לשבועיים.
שאלות נפוצות
האם פיקוס מטפס רעיל לחתולים?
כן — פיקוס מטפס מוגדר רעיל לחתולים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
האם פיקוס מטפס רעיל לכלבים?
כן — פיקוס מטפס מוגדר רעיל לכלבים לפי קונצנזוס הטוקסיקולוגיה המקובל (למשל ASPCA), ועלול לגרום לגירוי או להרעלה אם נאכל.
זה מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ וטרינרי מקצועי. עוד על המקורות שלנו.
מקורות
עובדות הזיהוי והרעילות בעמוד הזה נבדקו מול המקורות הבאים. התיאור וההמלצות הם טקסט מקורי של מערכת עציצים — איך אנחנו בודקים עובדות.
- ויקיפדיה: פיקוס זוחל
- Wikipedia: Ficus pumila
- GBIF Backbone Taxonomy: Ficus pumila L. — המין
- ASPCA Toxic and Non-Toxic Plants — הרשימה המלאה; לצמח הזה אין ערך משלו, והרעילות נקבעה לפי הסוג או המשפחה



